המפגש בין אנשים עם מוגבלויות שונות והתפתחות התנועה האקטיביסטית הובילו להבנה כי למעמדה הדומיננטי של הנורמליות תפקיד משמעותי בהבניה של המוגבלות. הערכים החברתיים-תרבותיים הם אלו שמפחיתים מערכם של אנשים עם מוגבלות ומתייגים אותם כחריגים. המודל שהתפתח בתקופה זו, מתוך המודל החברתי, הוא המודל האפירמטיבי (חיובי) (סווין ופרנץ’, 2016) שחותר תחת ההנחה שמוגבלות היא בעיה וקורא לראייה אלטרנטיבית של מוגבלות כבסיס להתפתחות זהות חיובית וגאה, אישית וקהילתית.
המודל האפירמטיבי עוסק בחוויות החיוביות ובזהות החיובית והגאה שיש לאנשים עם מוגבלות מעצם המוגבלות או הלקות, או כפי שניסחו זאת פרנץ’ וסווין זוהי “הכרזה בדבר ערך חייו של אדם החי עם לקות ובדבר תקפותם של חייו” (סווין ופרנץ’, 2016, עמ’ 159).