אתגר הבדידות | עמוד דיון
Synopsis
דיור משותף: חיי שיתוף בדיור מוגן בתי אבות ציבורים
דיור משותף מזמן הרחבה משמעותית של הזדמנויות לאינטראקציה חברתית (אחת מהאסטרטגיות העקריות שננקטו בדוח הועדה).
במחקרים הוכח שהתערבויות שמעודדות, כחלק מובנה שלהן, אינטראקציות חברתיות הן אפקטיביות יותר מאלה שאינן מבוססות על פעילות קבוצתית. מודל זה מאפשר הפעלת עוד אסטרטגיות המצויינות בדו”ח כמו שיפור מיומנויות חברתיות והגברת התמיכה החברתית
החיסרון המרכזי הוא לכאורה העלות הגבוהה יחסית – שכיום אפשרית רק לבעלי אמצעים . הרחבתה לכלל האוכלוסיה דורשת תקציבים גדולים מהמדינה.
המשך חיים בקהילה
המעבר לדיור מוגן או מוסדי הוא בעייתי מכמה בחינות. מעבר לאתגר העלויות, יש כאן עקירת הזקן מסביבתו הטבעית והקהילתית בה יש לו גם מכרים ולעיתים גם בני משפחה בקרבת מקום. במקרים רבים כאשר הזקן עוזב את ביתו בני המשפחה חשים כאילו האחריות מוסרת מהם ומועברת למוסד ובכך מוחרפת בדידותו.
לפיכך יש צורך בפיתוח פעולות איתור, טיפול ומניעה בתוך הקהילה.
תוכניות בקהילה מאפשרות שינוי דפוסים של התנהגות בלתי מסתגלת – מתוך הקהילה ולא בתוך מסגרת נוקשה ולא גמישה.
המשך מגורים בקהילה
כתבה חדשה שפורסמה לאחרונה מציתה מחדש את הדיון לגבי השאלה האם להמשיך ולגור בקהילה (בתמיכה מצומצמת יחסית) עם בדידות שנוצרת בעקבות אבדנים מצד אחד, אל מול הקושי בשינוי הדרמטי שבמעבר לדיור משותף. אשר כרוך בעלויות ובהתרחקות מהמשפחה.
הכתבה מעלה את הטענה שתכנון עירוני נכון יכול לאפשר המשך חיים בקהילה בתמיכה משמעותית. ההצעה תקדם קהילה רב גילאית מעורבת שבה כל אדם נתרם מהמגוון האנושי.
Summary
סוגיית הבדידות כוללת בתוכה התמודדות עם מספר אתגרים:
- הפרישה מהעבודה מכילה בתוכה מעבר מאורח חיים פעיל לאורח חיים מתון (במקרה הטוב), מסדר יום קבוע לשגרה חדשה ולא מוכרת הכוללת בתוכה זמן עצום של פנאי. גם המעגלים החברתיים מתחילים להצטמצם.
- התרופפות הקשר, לא רק הפיסי, בין הילדים להורים המזדקנים משפיע גם הוא.
- עם ההתאלמנות בן או בת הזוג נותרים לבד בבית. כל מה שנהגו לעשות ביחד כבר לא אפשרי. אין אפילו מי שישמע או יגיב להערה סתמית. הבית ריק. האלמן/ה נשאר/ת לבד במשמעות הכי בסיסית של המילה.
- ועוד לא אמרנו כלום על השיקול הכלכלי שמשחק תפקיד בהחלטה האם להשתתף או לא בפעילות חברתית, או על ירידה בתפקוד עקב מגבלה פיזית או מנטאלית המובילה לחוסר יכולת לעשות פעולות שסייעו לזקנים בקשר עם החוץ.
The Discussion
כדי להשתתף בדיון הנכם נדרשים להתחבר עם שם משתמש וסיסמא
(ראו בפינה השמאלית העליונה – “כנס” ).
במידה ואין ברשותכם שם משתמש – אנא הרשם כאן
הסדרה “80 וארבע” מספקת לנו הרבה רגעים מרגשים. אך היא עושה דבר חשוב הרבה יותר, והוא העלאה למודעות בקנה מידה נרחב את הקושי במציאת פתרון לבעיית הבדידות. הילדים של מר הופמן (בסרטון) בוודאי תמכו בהחלטתו לעבור לדיור מוגן לאחת מות אשתו. הם בוודאי עשו זאת מתוך מחשבה שהבדידות שחש תעלם ותוחלף ברשת קשרים משמעותיים מיד עם המעבר. יחד, אנו מגלים שזה לא כל כך פשוט..
אם כן, כיצד בכל זאת ניגשים לפתור את בעיית הבדידות?
מהי הדרך העיקרית להתמודדות עם בעיית הבדידות?
Last Posts
אכן, מסכימה מאד עם הנאמר. בנוסף, ניתן לראות באופן ברור כי כניסה של יחידים למסגרת דיור משותף ציבורי מפחיתה לעיתים מזומנות בתפקוד העצמאי של הקשיש, דבר שהוא חלק מהמעגל שרואים בהמשך המתקשר לבדידות
מוכן למות במקום צעיר
א.ב יהושוע | YNET | 14.4.20
טכנולוגיה בשירות הזקנה
Qeektime (הילה חיימוביץ' 21.9.19)
טכנולוגיה כמקלה על בדידות
"מעריב" (ד"ר אבי ביצור, 24.10.19)
Participants
Rana saba monder
מלהאוזן-חסון ענת
Editor
לנא תיתי
מיכל לרון
יוסי רזי
תמר דשבסקי
יערה לוינסקי
Doaa