• הבטחת שירותים חברתיים איכותיים העונים על הצרכים הרבגוניים של אוכלוסיית הזקנים;
• אינטגרציה ותיאום במערך השירותים: אינטגרציה של השירותים, רצף שירותים והכשרת כוח אדם;
• התייחסות ספציפית לצרכים של קבוצות אוכלוסייה מיוחדות: ניצולי שואה, זקנים ענייים, קרבנות למעשי התעללות, התעמרות והזנחה.
  יצירת תכניות יעודיות לבעיות וצרכים בולטים במיוחד, כגון בדידות ודמנציה;

• הבטחת זמינות ונגישות לשירותים איכותיים ומספקים ברחבי הארץ תוך הקפדה על שוויוניות בין מקומות שונים;
• איכות: דאגה תמידית להבטחת איכות גבוהה של השירותים המספקים לאוכלוסייה הזקנה על ידי הכשרה מתאימה של מטפלים וניהול מנגנוני פיקוח ובקרה יעילים;
• מידע: הפצה רחבה של המידע על השירותים ועל קיומם של מרכזי מידע אקטיביים,שהזקנים ובני משפחותיהם יכולים לפנות אליהם בעת הצורך;

סיוע למטפלים העיקריים (בני המשפחה) המטפלים בזקנים באמצעות:

• תמיכה: פיתוח תכניות לתמיכה במטפלים העיקריים, בכלל זה קבוצות תמיכה, סיוע נפשי וחברתי;
• מידע: הספקת מידע רחב ומקיף על השירותים, על הדרכים ועל האפשרויות להסתייע בשירותי הסיוע הפורמליים;
• הכשרה: פיתוח תכניות למתן הכשרה וידע למטפלים העיקריים בכל הנוגע לטיפול בזקנים הנזקקים לסיוע;
• שירותי הפוגה: אלו נחוצים כדי לאפשר למטפלים עיקריים מנוחה והפוגה ממשימות הטיפול בזקן, זאת באמצעות הוספת ימים ושעות פעילות של מרכזי יום, בכלל זה מרכזי לילה לתשושי נפש;
• מתן תמריצים למטפלים עיקריים הממשיכים לטפל בזקנים, בעיקר סיעודיים ומרותקים לבית;
• פיתוח סביבות עבודה ידידותיות למטפלים עובדים: באמצעות מתן תמריצים למעסיקים;

הבטחת מעמדם וכבודם של הזקנים בחברה ומניעת תופעות של גילנות (ageism)
שילוב של תכנית אב לאומית עם תכניות מקומיות. מתן מענים הולמים לצורכי האוכלוסייה הזקנה -בהווה ובעתיד מחייב פיתוח תכנית אב לאומית שתתייחס לנושאים שרק הממשלה המרכזית יכולה -לטפל בהם בשיתוף עם גורמים ארציים נוספים. במקביל, יש לעודד יזמות מקומית שתתייחס
לצרכים מקומיים ספציפיים. תכניות מקומיות ללא תכנית לאומית כוללת עלולה להגביר את אי-השוויוניות בין יישובים בהיקף השירותים ובאיכותם.

הבטחת מעורבות פעילה של הזקנים בעיצוב חייהם.

• תמיכה: פיתוח תכניות לתמיכה במטפלים העיקריים, בכלל זה קבוצות תמיכה, סיוע נפשי וחברתי;
• מידע: הספקת מידע רחב ומקיף על השירותים, על הדרכים ועל האפשרויות להסתייע בשירותי הסיוע הפורמליים;
• הכשרה: פיתוח תכניות למתן הכשרה וידע למטפלים העיקריים בכל הנוגע לטיפול בזקנים הנזקקים לסיוע;
• שירותי הפוגה: אלו נחוצים כדי לאפשר למטפלים עיקריים מנוחה והפוגה ממשימות הטיפול בזקן, זאת באמצעות הוספת ימים ושעות פעילות של מרכזי יום, בכלל זה מרכזי לילה לתשושי נפש;
• מתן תמריצים למטפלים עיקריים הממשיכים לטפל בזקנים, בעיקר סיעודיים ומרותקים לבית;
• פיתוח סביבות עבודה ידידותיות למטפלים עובדים: באמצעות מתן תמריצים למעסיקים;

שירותי מניעה.
מערכת השירותים לזקנים צריכה לפעול למניעה ככל האפשר של הידרדרות ומצוקה מחמת זיקנה.
יש להבטיח ששירותי המניעה יהיו רכיב אינטגרלי במערכת השירותים לזקנים. לצורך זה יש לקדם תכניות בעלות המאפיינים הבאים: קידום בריאות: חינוך והסברה על אורח חיים בריא, מניעת עישון, חיסונים וכדומה; שיקום ומניעת הידרדרות תפקודית: הרחבת שירותי השיקום והמניעה ) reablement ( כדי לצמצם או לדחות את ההידרדרות התפקודית של זקנים;
“זיקנה פעילה” (active-aging’ ) : המשך רציף של פעילות חברתית, כלכלית, תרבותית ורוחנית, כדי להבטיח תוחלת חיים בבריאות טובה;
“ערים בריאות” ו”קהילות ידידותיות לזקנים” ) age-friendly cities (: פיתוח תכניות של ערים בריאות וידידותיות ברחבי הארץ על פי הפלטפורמה שפיתח ארגון הבריאות העולמי ) WHO .) במסגרת זו יש להתייחס גם לתכנון ערים ולתצורה שלהם, לרבות שירותי תחבורה, כדי לאפשר ניידות ופעילות של הזקנים במקומות מגוריהם;