זמן משמעותי- מעט הזמן  שנותר לקראת סוף החיים צריך להיות מוקדש להגשמת חלומות, לפרידה מלב אל לב מבני משפחה וחברים ומניצול הזמן בעשיית הדברים שהכי אוהבים. זוהי המשמעות של 'איכות חיים', ופעמים רבות היא חשובה יותר מרק 'לשרוד' לעוד כמה שנים. אם מקדישים את הזמן הזה להתערבויות רפואיות רחבות טווח האדם עלול לאבד גם את הזמן שאמור להיות מוקדש לפרידה ולסידור 'עניינים אחרונים' מפאת הרגשתו הרעה (ראו עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל)

בחירה רציונלית ואוטונומיה- האדם מכיר את עצמו כמו שאף אחד לא יכול, הוא מודע לכוחותיו ולחולשותיו, ויודע טוב מכל אחד אחר כיצד נכון יהיה לו לחיות את חייו (ד"ר גולדוין). גישה שלא שמה את העדפות המטופל במרכז היא פטרנליסטית (פרופ' רוזין), ועלולה לקחת למטופל את הדבר היחיד שנשאר לו- השליטה (שגם היא מקובלת כדרך התמודדות)

לחץ חברתי- כאשר מוצעות למטופל דרכים אגרסיביות לנסות ולהאריך את החיים, עלולה הסביבה והמשפחה לנסות לשכנעו להסכים להן משום שהם לא רוצים להיפרד. זאת למרות שהדבר מעל לכוחותיו ובניגוד לרצונו רק על מנת לרצות את האנשים החשובים לו מכל (הרב שרלו). בנוסף, הבחירה לסיים את החיים מציבה עובדה מוגמרת עבור המטופל והסביבה, שיכולה דווקא לסייע בהתמודדות.

הקצאת משאבי בריאות- גישה תועלתנית שמציבה את האמת הכואבת על משאבים מוגבלים לנגד עינינו, ואשר לה תומכים רבים מן המצופה. כאשר הסיכויים קלושים, המשאבים הבריאותיים יכולים להיות מנוצלים טוב יותר אם יושקעו בצעירים או בריאים יותר (הרב דורף), (ההסתדרות הרפואית), (קלהאן).

בחירה רציונלית- כאשר אדם מקבל בשורה עגומה, הוא מושפע מכך נפשית ומתקשה לראות את האור בקצה המנהרה. אי אפשר אף פעם להפריד דיכאון סביב פרוגנוזה קשה עם הבחירות שהאדם נדרש להן סביב קבלת הבשורה.  על כן הבחירה שלא לקבל טיפולים היא נמהרת ואינה חופשית באמת. חשוב לאפשר לאדם עוד זמן על מנת לעבד ולשקול מחדש, והדרך לעשות זאת היא לשכנע לפחות להתחיל ולקבל טיפולים.

לחץ חברתי על הזקן- כאשר סירוב לקבלת טיפולים רפואיים הוא אופציה, במצבים של עלות גבוהה ומעמסה על המשפחה עלול הזקן לחוש חובה לסרב לאותם טיפולים ולחץ גדול שלא להיות לנטל על הקרובים לו. (הרב שרלו)

לנצח את הסטטיסטיקה- כאשר צוות רפואי מספר למטופל על סיכויים קלושים להבריא ממחלה, המטופל עלול להאמין שאין לו את הכוחות והמשאבים על מנת להתמודד עם המאבק על החיים, וביחד עם הסיכוי הגבוה שהניסיון לא יישא פרי יבחר לוותר על הקושי הכרוך בטיפולים כימותרפיים או בניתוחים אגרסיביים שנדרשים לשם החלמה. עפ"י מחקרים (סורקין וחב') התמיכה והנוכחות של הסביבה יכולה להשפיע על מצב הבריאות, ותפקידה של המשפחה לחזק ולשכנע להמשיך במאבק, רק בשביל הסיכוי הקלוש שהקרוב האהוב יבריא (ד"ר בר טור על התאבדויות).

תקווה היא לא מילה גסה- הסכמה לקבלת טיפולים משמעה ניסיון להיאבק במחלה, והודאה ברצון העז להמשיך לחיות. כאשר הסיכויים קלושים, מפחיד להודות שאתה רוצה לחיות, כל כך רוצה שזה כואב. זה יהפוך את כישלון הטיפולים לכישלון אישי, והאכזבה של האדם והמשפחה תהיה מרה שבעתיים. המטופל וסביבתו צריכים להיות ערים להשפעה של הפחד מתקווה, ולהבין שצריך לאמץ אותה בשתי ידיים על מנת לקבל סיכוי לחיות. התקווה גם נותנת משמעות ומטרה לחיים, קצרים ככל שיהיו- יש במה להיאחז.

אחריות ומשמעות- לא רק המטופל מקבל בשורה מרה, אלא גם כל האנשים הקרובים שיש לו אחריות כלפיהם. הבחירה שלא לקבל טיפולים יכולה לפעמים להיות קלה עבור האדם עצמו, אך הסביבה הקרובה לא תקבל אפילו עוד זמן על מנת לעבד את הבשורה ולהיפרד כמו שצריך. בנוסף, המשמעות של קבלת טיפולים קשים היא שבן המשפחה הקרוב לא וויתר, הוא נלחם על מנת להמשיך ולהיות עם האנשים הקרובים לו, וגם אם לא הצליח בסוף המשפחה יודעת שניסה וזה מקל על ההשלמה בסופו של התהליך. ("שובר שורות"). דאגה לסביבה הקרובה אינה רק מסייעת לה להמשיך הלאה, אלא גם נותנת משמעות לחייו של האדם.