הגבלת האוטונומיה | עמוד דיון
תקציר
הדיון
תיאוריות מסוימות מגדירות זקנים עם דמנציה כלא-עוד מתקיימים כיצורים אוטונומיים באופן מלא, אלא בתוך קונטקסט של קשר עם הסביבה והדדיות, ומתוקף כך לא חובה להתחשב בכל רצונותיהם (ראו כאן).
מטרת הסוגיה הנוכחית היא לבחון את ההנחה הזו, את המניעים לשימוש בעזרים לניטור ופיקוח ואת מידת יעילותם.
עיינו בעמדות העיקריות בדיון וכתבו, מה דעתכם?
עמדות מרכזיות
הביטחון האישי הוא מעל הכל, והסביבה הביתית מגלמת בקרבה סכנות רבות.
ביטחון ויכולת להמשיך לגור בבית חשובים יותר מחדירה לפרטיות ושלילה מסוימת של חופש (כך מאמינים בני משפחה מטפלים רבים).
ידוע גם שאמצעים לשימוש ידני כגון לחצני מצוקה לא מוכיחים את עצמם כיעילים במצבי חירום רבים (ראו כאן).
גם במידה שהזקן חולה הדמנציה מביע התנגדות, הוא אינו חי בוואקום, ורצונות המשפחה המטפלת משמעותיים במקרה זה (ראו אגיך).
הביטחון הפיזי הכי חשוב, אפילו רק בגלל שהוא מאפשר יותר חופש בחירה אחר כך. בבית האבות של אבא שלי ביקשנו שישימו חיישנים כאלה מתקדמים במיטה למקרה שהוא נופל בלילה, והסבירו לנו שבארץ לא עושים את זה. אבל אמרנו, אם נשמור על הבריאות שלו ותהיה אופציה להזעיק טיפול מיד כשהוא נופל, לא יהיו לו פגיעות חמורות. הוא יוכל אחר כך להמשיך ללכת עצמאית לאן שהוא רוצה..
אמצעי בקרה רבים ננקטים של בני משפחה רחוקים. רוב המשפחות לא מאפשרות בפועל יותר חופש לזקן כתוצאה מכך, ובעיקר מצמצמות את הקשר הפיזי איתו (ראו כאן).
המשפחות גם נוטות לקבל החלטות מטעמים אישיים, שאין להן הוכחות טיפוליות (ראו כאן),
בני משפחה עלולים שלא לקבל את רצון הזקן גם כאשר הוא מביע אותו בצורות שונות, בטענה שהוא לא כשיר. בייחוד כאשר הוא מנוגד לרצון המשפחה והמטפלים (ראו חוק הכשירות המנטלית).
קבלת החלטות הנוגעות לחיי הזקן מבלי לשתף אותו מהווה פגיעה בכבודו (לדוגמה העברה לבית אבות).
בנוסף, תחושת שלילת אוטונומיה ופלישה למרחב האישי עלולה להוביל לחרדה קשה וחוסר אונים (כאן), כמו גם לפגוע בבריאות הזקן (ראו כאן).
מקרה לדוגמא
האם ניתן לתת תרופה בעורמה לאם מבוגרת?
פנתה אל הרב יובל שרלו ביתה של בת 86 המבקשת להתייעץ לגבי מתן תרופה שמפחיתה חרדות, תרופה שתסייע לאימה לישון.
האם מסרבת ליטול את התרופה.
ידוע שבמצבים התחלתיים של דמנציה חרדה קשה מלווה את הזקן בכל מעשיו.
ידוע גם שמחסור בשינה, דיכאון וחרדות משפיעים לרעה על תפקוד קוגניטיבי ועלולים לערפל כושר שיפוט.
שואלת הבת, אם יש דרך להקל על התחושות הקשות, מדוע לא לנקוט בה?
אולי האם הזקנה זקוקה ל'תמיכה' בקבלת ההחלטה? הרי לא מגיע לה לסבול.
את תשובתו של הרב ניתן למצוא כאן.
ומה אתם הייתם עושים? האם לתת את התרופה ללא ידיעת האם, בשל היתרונות הברורים שלה?
ראיתי לא מזמן סרט בקולנוע בשם "הפרידה", ובו משפחה בוחרת שלא לספר לסבתא שהיא חולה בסרטן סופני.
בלי ספויילרים או משהו, הסבתא רק הרוויחה מזה!
שם אומר אחד הבנים שלה, שזה התפקיד של המשפחה לשאת בעול ובקושי של המחלה, ומותר להסתיר מהסבתא מידע אם זה לטובתה, העיקר שתהיה שמחה.
מצרפת קישור לטריילר- https://www.youtube.com/watch?v=RofpAjqwMa8
חוק האפוטרופסות
התיקון ה18 לחוק האפוטרופסות מקדים תרופה למכה בכך שמציב על סדר היום היתכנות של אובדן כשירות עתידית במצבים של דמנציה.
התיקון מרחיב על השארת הוראות חתומות בדמות ייפוי כוח מתמשך לקבלת החלטות, ומציג תפקיד של "תומך בקבלת החלטות", בהדגישו את החובה המוסרית לברר מה רצונות הזקן בכל נקודה על קשת הדמנציה (בהמשך לעקרונות החוק האנגלי).
מצד אחד, מצבים של קושי קוגניטיבי הם עתיד ממשי של רבים מאיתנו.
חשוב שתהיה למצב ולזכויות הנלוות לו התייחסות חוקית.
מצד שני, ניתן גם לראות שמתקיימת הסללה של כלל הזקנים להתכוננות לעתיד של צורך באפוטרופוס.
אולי יש מקום לשאול, האם מתלווים גם חסרונות להצגתו של הזקן כבעל עתיד של הזדקקות לתמיכה והגנה?
מה אתם חושבים?
אני חושב שלכל הזקנים באמת יש צורך עתידי באפוטרופוס. לא? אחוזי דמנציה עולים עם הגיל, וזה אומר עקרונית שאם נאריך ימים זה מתישהו יגיע. או כמעט בטוח יגיע.. בעצם אני חושב שכולנו זקוקים להגנה נקודה, כי אי אפשר לדעת מה יקר מחר ועדיף להיות בטוחים.
אז לשאלתך, אין חסרונות באפוטרופסות, מקסימום פשוט לא מוציאים אותה לפועל.. לא? מה אני מפספס?
האם חיישנים המותקנים במיטה הם פגיעה בזכויות ההורה ?
עורך
האם חיישנים המותקנים במיטה הם פגיעה בזכויות ההורה ?
אני מאמינה שלהורה יש קודם כל זכות להיות בריא. זה הכי חשוב, שידאגו לו. אולי הוא לא רוצה שיתחילו להגיע אחיות כל פעם שהוא קם בלילה לשירותים, אבל בפועל אם הוא ייפול ולא יקבל טיפול בזמן הזכות שלו לבריאות תיפגע, וגם הזכות להיות עצמאי וללכת במשך היום בלי עזרה. זה יותר חשוב בעיניי
יערה לוינסקי
אני מאמינה שלהורה יש קודם כל זכות להיות בריא. זה הכי חשוב, שידאגו לו. אולי הוא לא רוצה שיתחילו להגיע אחיות כל פעם שהוא קם בלילה לשירותים, אבל בפועל אם הוא ייפול ולא יקבל טיפול בזמן הזכות שלו לבריאות תיפגע, וגם הזכות להיות עצמאי וללכת במשך היום בלי עזרה. זה יותר חשוב בעיניי
האם באמת רק הביטחון הפיזי הוא הכי חשוב?
מה עם משמעות? מה עם תחושת ערך עצמי ועצמאות? לעיתים רבות מדי אנו שוללים את אלו מזקנינו בשם הבטיחות.
לעיתים בשם הבטיחות אנו דנים אותם- אם בבית ואם במוסדות- לחיים של שעמום, חוסר ישע ובדידות . ומשם התדרדרות הפיזית והקוגנטיבית מהירה .
האם זה שווה את זה?
אולי נשאל אותם?
מה הם מעדיפים?
כן- גם עם דמנציה- יש שם עוד אדם בפנים . ויש לו ערך . ורצון. למשמעות
תמר דשבסקי
מה עם משמעות? מה עם תחושת ערך עצמי ועצמאות? לעיתים רבות מדי אנו שוללים את אלו מזקנינו בשם הבטיחות.
לעיתים בשם הבטיחות אנו דנים אותם- אם בבית ואם במוסדות- לחיים של שעמום, חוסר ישע ובדידות . ומשם התדרדרות הפיזית והקוגנטיבית מהירה .
האם זה שווה את זה?
אולי נשאל אותם?
מה הם מעדיפים?
כן- גם עם דמנציה- יש שם עוד אדם בפנים . ויש לו ערך . ורצון. למשמעות