לטעמי העוני הינו נושא חשוב אך מותיר מחוץ לטיפולנו את מרבית אוכלוסיית הזקנים שזקוקה לא פחות לטיפול ולכן אין לתעדף אותו תחילה.
ללא קשר לתכנית האב, יש מקום להגדיר ולבחון את היקף התופעה האמיתי בקרב הזקנים. ההגדרות המשמשות כיום אינן משקפות את המצב בפועל.

ראשית כל לסלק את סגן שר הבריאות
אדם ערל לב ואכזר שאין לו מושג כלל ברפואה.
חסידי גור ידועים בקיצוניותם והוא דואג למקורביו כפי שהיה כתוב גם ב"הארץ" .

באשר לחוק הסיעוד,
גם לאנשים עשירים ששילמו מסים מגיע טיפול סיעודי ולא רק לעניים
ואין להתנות זאת במבחן הכנסה ברוטו של 5700 ש"ח שזה לעג לרש.
הזקן זקוק למזון יקר, תרופות ונסיעות במוניות וכן עזרה ביתית.

במוסדות יש ללמד משהו שלא קיים בארץ והנקרא חמלה
שאופייני לבתי חולים נוצרים כפי שהכרתי מקרוב.

לדאוג לתת לגיטימציה לאי הארכת חיים סתם
שזה המוטו של לילך בו אני חבר מזה עשרות שנים.

ד"ר יעקב וגנר
פסיכולוג קליני ורפואי
בדרגת מדריך מומחה בפסיכודיאגנוסטיקה ופסיכותרפיה
שעסק בפסיכוגריאטריה 30 שנה

עיקר השיח המתקיים היום סביב סוגיית הזקנה הסיעודית נוגע לחוק הסיעוד, שירותים טכניים וסיעודיים בקהילה. tbh מבקש, להעלות לסדר היום הציבורי והרפואי את סוגיית איכות החיים של מזדקנים בישראל דרך חשיפה, העברה, שימוש וכיבוד ייפוי כח רפואי.

למה?

1. בעידן הפוסט מודרני, חלק ניכר מהאזרחים הוותיקים (900,00 במספר) הופכים לשכבה מוחלשת בעיקר לאור ההתרחקות הגוברת מהתא המשפחתי, והחולי הפוליכרוני (רב מחלתי) המלווה גלאים מתקדמים.
2. כלים וידע מקדים, שינתן לכל אדם המגיע לגיל 67 ומעלה דרך ייפוי כח רפואי, יחזק את חוסנם בעת משבר הדורש קבלת החלטות רפואיות.הפתרון פשוט וקיים בחקיקה שאיננה מיושמת יישום ייפוי הכח הרפואי מהווה נדבך חשוב במימוש זכותו של אדם לבחור את הטיפול הרפואי/סיעודי שיוענק לו בהתאם לרצונו ותפיסת עולמו הערכית. מדובר בזכות בסיסית באחד הצמתים המכריעים במהלך חייו של אדם וכל שכן כשמעמדו וסמכותו הולכים ומתדלדלים לצד תלות גוברת במערכת הרפואית ובבני משפחתו.

   מה נדרש

   1. זירוז סיום אישור ייפוי כח הרפואי המתמשך[1] בוועדות הרלוונטיות בכנסת .
   2. חשיפת ייפוי הכח הרפואי בפני קהל המטופלים:
   • על ידי רופאי משפחה עבור כל מי שהגיע לגיל 67 . בהקשר זה, נדרש נוהל חוזר מנכ"ל משרד הבריאות כולל מערכת תגמולים.
   • על ידי אחיות /עו"סים בבתי חולים לחולים עם גילויים של מצבי חולי משמעותיים המוגדרים כמסכנים את חיי האדם או כרוניים ללא אפשרות ריפוי ובדגש על הגיל השלישי הסובל יותר מכל מריבוי מחלות כרוניות (פוליכרוני).
   3. קביעת תקציב ייעודי רב שנתי להכשרת צוותי רפואה ייעודיים, עו"סים קליניים בקהילה/בבתי אבות ציבוריים/במרכזי יום, לכלים ליצירת שיח משמעותי עם בני המשפחה המטפלים ועם האדם הזקן אשר יסייעו בקידום החתימה על ייפוי הכח .  
   4. יצירת קואליציה של בעלי עניין (ציבורי, פרטי, מגזר שלישי) לקידום קמפיין ציבורי משותף עם משרדי הממשלה במטרה לקדם חתימה על ייפוי הכח הרפואי כחלק מאיכות חייו של האזרח הוותיק .
   5. תודה, שרית אורן , מנכ"לית "גישה לחיים".

   [1] לפי סעיף 32טו לחוק וסעיף 16 לחוק זכויות החולה- מופיע כטופס ד' בתקנות ייפוי כוח מתמשך.

איכות החיים היא הסוגייה החשובה בזיקנה מאחר והיא מקיפה את כלל אוכלוסיית הזקנים: עניים ושאינם עניים, מתפקדים ושאינם מתפקדים, בעלי מקורות תמיכה וכאלו שחסרים אותם. כששוקלים תוכנית אב לאוכלוסייה רחבה יש מקום להתייחס לכולה ורק אחר כך לאוכלוסיות ספציפיות עם צרכים ייחודיים. ככלל, האוכלוסייה של הזקנים מאריכה חיים, אך עוברת שנים רבות וקשות תוך כדי התמודדות עם איכות חיים הולכת ויורדת בשל מגוון נסיבות. לשם יצירת איכות חיים טובה בזיקנה יש הן לפתח ולהציע שרותים מגוונים שיכללו גם אוכלוסיות שהיום אינן משתמשות בשרותים הקיימים והן להבטיח קיום כלכלי מייטבי ע"י שיפור תנאי הפנסייה לפורשים מהעבודה וע"י אפשרויות העסקה למי שמעוניין ומסוגל להמשיך ולעבוד.