תקציר
הדיון
רקע לסוגיה
ב2018 בוטלו סופית כל פוליסות הביטוח הסיעודי הקבוצתי שהיו במתכונת הישנה.
זאת לאחר שני עשורים של ניסיונות להסדר מדורג של המחדל, אשר במסגרתו מעל מיליון אזרחים היו מבוטחים בפוליסות קולקטיביות במחיר אחיד-נמוך וללא חיתום (במסגרת מקומות עבודה בעיקר), אשר היוו משענת קנה רצוץ עבורם בשעת צרתם, ללא ידיעתם. (עיקרי הכשל: כתבת YNETאחרונה).
עם ביטול הפוליסות הוצעו מתווים שונים למתן מענה מהיר עבור כל אותם אזרחים שנפלטו מהביטוחים הקולקטיביים ללא מענה, אשר להם צרכים סיעודיים עכשוויים, או ללא יכולת לרכוש ביטוח סיעודי נוסף (עוד על כך- כתבת YNET ראשונה).
גם שר האוצר דאז משה כחלון ניסה לגבש פתרון מדיני ארוך טווח (כתבת YNET שניה), אשר בשל עלותו לא ברור מתי וכיצד ייכנס לתוקף (כתבת כלכליסט).
בהמשך לדרישות מבקר המדינה (דוח מבקר המדינה), הגביר אגף שוק ההון את מידת שקיפות המידע על מסגרות ביטוח, באמצעים שונים (תקנות מסירת מידע, הר- ביטוח). יחד עם זאת ובהמשך לאזהרות מבקר המדינה, עלול אדם שלא למצוא את דרכו בסבך האפשרויות המוצגות בפניו.
בסיכומו של דבר, האופציות העומדות בפני האזרחים היום, כוללות ביטוח סיעודי קולקטיבי במתכונת החדשה דרך קופת החולים- (הוראות הרשות- דורית סלינגר), או ביטוח אישי הנרכש דרך חברה פרטית. (באגף שוק ההון לא שללו לגמרי ביטוחים סיעודיים קבוצתיים חדשים שאינם דרך קופות החולים, במידה ויעמדו בדרישות, לפי שעה זו אינה בחירה אשר עומדת בפני האזרח).
המבוטח רוכש את הביטוח במישרין מחברת הביטוח. הליך צירופו לפוליסה כולל חיתום, במהלכו חברת הביטוח מחליטה האם לקבל את המבוטח לביטוח, ובאלו תנאים, על סמך מידע רפואי שמסר המבוטח, או בדיקות שנערכו מטעמה. כאשר מבוטח בוחר לרכוש פוליסה אישית ישירות מסוכן ביטוח או מחברת ביטוח הפרמיה שישלם מחושבת לפי גילו, מצבו הבריאותי ותקרת הכיסוי שבחר ובהינתן שתקופת הביטוח נמשכת לאורך כל חיי המבוטח. תקרת הכיסוי נמכרת, לרוב, בכפולות של אלפי ש"ח, ותגמולי הביטוח בפוליסות מסוג זה, ניתנים לרוב, כפיצוי. מבוטח אשר ארע לו מקרה הביטוח, זכאי לתגמולי ביטוח, החל בתום תקופת ההמתנה, הנמשכת לרוב, חודש עד שלושה חודשים.
בביטוח קבוצתי ההסכם בין חברת ביטוח לבין בעל פוליסה, מוגבל לתקופה קצובה. משכך, מאחר שחברות ביטוח נטלו על עצמן סיכון המוגבל לתקופה קצרה, בהתאם לתקופת ההסכם עם בעל הפוליסה, הפרמיות עבור הפוליסה הקבוצתית היו קבועות למשך תקופת הביטוח, ולרוב נמוכות מהפרמיות שהיו משולמות עבור פוליסה אישית עם כיסוי ביטוחי דומה. וכך, בתום כל תקופת ביטוח היה נבחן מחדש הסיכון הביטוחי הגלום בביטוח של הקבוצה המבוטחת. עם התבגרות האוכלוסייה, עולה כידוע, הסיכון הביטוחי של הקבוצה המבוטחת. לאור זאת, בחינה מחודשת של הסיכון הביטוחי הובילה לעיתים להרעת תנאי הביטוח לרבות עלייה בפרמיה, ואף במקרים מסוימים הביאה לאי חידוש הפוליסה לתקופה נוספת על ידי חברת הביטוח. יודגש כי ההחלטה על חידוש הפוליסה כפופה להסכמת חברת הביטוח ובעל הפוליסה המייצג את הקבוצה, כל צד בהתאם לשיקוליו. נוכח הבעייתיות הקיימת במתכונת ביטוח זו, אשר אינה נותנת פתרון ביטוחי המעניק וודאות גם בהגיעם לגיל מבוגר, קבע המפקח כי החל מ-1.1.2013 אין לשווק פוליסות סיעוד חדשות במסגרת קבוצתית, וניתן לחדש פוליסות קיימות עד לתאריך 31.12.2017. זאת, כאשר למבוטחים שלא חודש להם הביטוח הסיעודי הקבוצתי, עומדת הזכות לרכוש בחברת הביטוח בה היו מבוטחים פוליסה פרטית לכל ימי חייהם, וללא בחינה של מצבם הרפואי, אך במחיר הקבוע למצטרפים חדשים באותו הגיל.
בנוסף, למבוטחים המבוגרים (בני 60+), שלא חודש להם הביטוח הסיעודי הקבוצתי, החל משנת 2011, עומדת גם הזכות להצטרף לביטוח הסיעודי לחברי קופת חולים, ללא בחינה של מצבם הרפואי, ובתנאים זהים ליתר המבוטחים בתכניות אלו, והכל בכפוף ללוחות הזמנים ויתר הוראות הדין בעניין זה (הוראות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (ביטוח סיעודי קבוצתי לחברי קופת חולים), תשע"ו-2015). (מתוך אתר רשות שוק ההון)
מבוטח יכול להצטרף לפוליסה קבוצתית של חברי קופת החולים, בתנאי שהוא חבר בקופה, ולאחר שעבר חיתום רפואי. ביטוח זה מוצע למבוטחי הקופה בלבד מטעמה של חברת הביטוח הקשורה עם קופת החולים בהסכם ותנאיו אחידים בין כל קופות החולים בהתאם לרפורמה שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2016. אם המבוטח עוזב את קופת החולים, הוא נגרע במקביל מהביטוח הסיעודי בקופה אותה עזב, וקיימת לו זכות להצטרף לביטוח הסיעודי של קופת החולים אליה הוא מצטרף תוך שמירה על מלוא זכויותיו שהיו לו בביטוח הקודם וללא בחינה מחודשת של מצבו הרפואי. ביטוח זה משווק בתמורה לפרמיה שגובה הקופה מהמבוטחים ומועברת על ידה במרוכז לחברת הביטוח איתה היא קשורה בהסכם. ביטוח קבוצתי זה נפרד מסל שירותי הבריאות הנוספים – שב"ן, המוצע אף הוא על-ידי קופות החולים. הפרמיה שמשלם המבוטח, מתייקרת עם הגיל. תנאי הפוליסה אחידים לכל מבוטחי הקבוצה, אולם תקרת הכיסוי פוחתת, בהתאם לגיל שבו הצטרף המבוטח, כך שלמבוטח שהצטרף בגיל צעיר תינתן תקרת כיסוי גבוהה יותר. יצוין, כי החל מתאריך 1.7.2017 גם מי שבוטל רישומו בקופת חולים ולא נרשם לקופה אחרת, דוגמת חיילים ומשרתי קבע, יוכל להמשיך ולהיות מבוטח בביטוח הסיעודי הנערך לחברי קופת החולים בה היה חבר ערב ביטול רישומו.
גיל הצטרפות לראשונה לביטוח סיעודי קבוצתי לחברי קופות החולים | תגמול ביטוח חודשי למבוטח השוהה בבית (פיצוי) | תגמול ביטוח חודשי למבוטח השוהה במוסד (שיפוי) |
---|---|---|
עד 49 | 5,500 ש"ח | 10,000 ש"ח |
50 עד 59 | 4,500 ש"ח | 6,500 ש"ח |
60 ומעלה | 3,500 ש"ח | 4,500 ש"ח |
תקופת הביטוח מוגבלת לתקופת ההסכם שנקבע בין קופת החולים לבין חברת הביטוח, בדרך כלל למשך חמש עד שמונה שנים. בתום תקופת הביטוח, עשויה הפוליסה להתחדש באותה חברת ביטוח או בחברה אחרת, אולם ייתכנו שינויים בפרמיה, וכן בתנאי התכנית אם הורה כך המפקח על הביטוח. עם זאת, חידוש הפוליסה לתקופה נוספת אינו מובטח. בהתאם להוראות המפקח על הביטוח, במקרה שבו לא חודשה הפוליסה לתקופה נוספת, קיימת לכלל המבוטחים בפוליסה זכות המשכיות המאפשרת מעבר לפוליסת פרט ללא בחינה של מצב רפואי.
העמדות העיקריות
- כיסוי אישי מיטבי: בדיקות אישיות מסייעות למבוטח להבין מה סביר שיהיו הצרכים הפרטניים שלו, וכך להבטיח כיסוי של השירותים הספציפיים הללו, בסיכוי גבוה יחסית להלימה בין הצורך למענה.
- הוגנות כלכלית: בביטוח פרטי יש הלימה טובה יותר בין הצרכים האישיים של אדם, לבין גובה הפרמיה שהוא משלם. יחס פרטני כזה הוא הוגן יותר כלפי המבוטחים, אדם ששמר על בריאותו כל חייו ויש לו גנטיקה טובה, אין סיבה שישלם סכום גבוה שמשקף סטטיסטיקות כוללניות, ושבעצם מממן את הצרכים העתידיים של אנשים בריאים פחות ממנו.
- יציבות חברות הביטוח: חברות המציעות ביטוח סיעודי מתחייבות לתכנון כלכלי ארוך טווח. הדרך הטובה ביותר לבצע אותו, בהינתן השונות האדירה בין אנשים, היא בדיקה מדוקדקת של מכלול הצרכים של כלל המבוטחים בחברה. ווידוא שהם מכוסים כלכלית באמצעות הפרמיות האישיות, מגדיל את הסיכוי לעמידה של חברת הביטוח בהוצאות עתידיות ואת יכולתה להתמודד עם שינויי השוק- מה שיפחית את הסיכוי לקריסה ואי יכולת לעמוד בהתחייבויות עבור דורות המבוטחים הבאים. המשמעות של תכנון לקוי ושטחי היא הרסנית עבור המבוטחים.
- תכנון כלכלי אישי: בדיקות רפואיות אישיות יכולות לאפשר לאדם לקבל תמונה של עתידו הבריאותי. הדבר מסייע לאדם לקבל החלטה מודעת לגבי גובה ההשקעה הכלכלית הנדרשת בביטוח, וגם לבצע 'סקר שוק' ולקבל הצעות מחברות שונות עד להרכבה של התכנית המתאימה לו ביותר מבחינת המחיר והשירות.
- תמונת "מראה" בריאותית: התאמת ביטוח סיעודי אישי היא הצבת מראה בפניו של אדם המתייחסת לסטטוס הבריאותי שלו, אך עדיין מאפשרת לו להשפיע עליו לקראת הזקנה. כל אחד יקבל תמונה של עתידו מבחינה תפקודית ובריאותית, יידע אם ירצה מה הם הפוטנציאליים הגנטיים שלו ומה משמעות ביטויים בהתייחס לאורח החיים הקיים שלו, בנקודת זמן בחיים שבה עוד יש לו השפעה ואפשרות לקחת אחריות על גופו ולשפר את בריאותו.
- הליך פשוט: החיתום לביטוח סיעודי קבוצתי דורש פחות זמן ומאמץ, וסביר שגם אנשים עם מודעות נמוכה, או צעירים אשר העתיד נראה להם רחוק לא יתקשו לבצע אותו. כך, נקבל יותר אנשים מבוטחים בכיסוי כלשהו, גם אם אינו מושלם עבור כל אחד ספציפית.
- הפחתת חרדה: הליך ביטוח קבוצתי לרוב אינו דורש מאנשים להתמודד עם בדיקות רפואיות מקיפות. שיקוף מצב רפואי יכול להיות מאיים, בייחוד אם מדובר על בדיקות גנטיות. לא כל אחד מעוניין לדעת מה צופן לו העתיד. כאן, התהליך מלווה בפחות חרדה ובהתמודדות קלה יותר, מה שיקל מבחינה נפשית על האנשים בבואם לרכוש פוליסה.
- אין לגיטימציה לפגיעה בפרטיות: אין זכות לדרוש מאנשים לבצע בדיקות פולשניות ולהמציא מידע אישי כל כך על מנת לקבל שירותי בריאות. ביטוח סיעודי, כמו ביטוח בריאות ממלכתי, הוא זכות בסיסית של כל אדם, ולא צריך להיות מותנה במסירת מידע רגיש. בנוסף, על פני השטח אפליה על רקע בריאותי היא אסורה במקומות עבודה ובמוסדות שונים, ובכל זאת סביר שאדם לא יהיה מעוניין בקיומן של תוצאות בדיקות רפואיות רגישות מלכתחילה, ואין לפגוע בו בשל כך בדמות איכות הכיסוי שיקבל.
- ביטוח שוויוני: בגלל שהזכות לבריאות היא בסיסית ואוניברסלית, חובה לשמור על הגישה של כולם לשירותי בריאות באופן שוויוני, ללא תלות ביכולתו הכלכלית של אדם. הדרך לעשות זאת היא ביטוח קבוצתי, שהוא בעל תכונה של פרוגרסיביות, עזרה הדדית. דבר פסול הוא שהמצב הסוציואקונומי של אזרחים ישתקף בטיב שירותי הבריאות שהם מקבלים.
- ביטוח מוסרי: קביעת סכומי פרמיות שונים עבור אנשים בהסתמך על מצבם הבריאותי מהווה אפליה, כיוון שהיא מתבססת על נתוני בריאות שלא תמיד יש לאדם השפעה עליהם (כמו גנטיקה וכיוצ"ב), ובנוסף, תחזיות בריאותיות אינן מדויקות, וצופות רק באופן חלקי את עתידו הבריאותי של אדם. על כן ביטוח קבוצתי בגובה אחיד הוא מוסרי יותר.
כתבה ששודרה בחדשות 13 מציגה באופן בהיר את עיקרי המשבר הנוכחי בשוק הביטוחים הפרטיים.
בזו אחר זו מפסיקות חברות הביטוח להציע פוליסת ביטוח סיעודי לרכישה, ובכתבה מסבירים- מדוע זה כך?
אט אט מתגבשת ההבנה שפנינו מועדות כעת לאחד משני כיוונים:
1. לקיחת אחריות של המדינה על הדאגה לאנשים במצב סיעודי בדומה למדינות אירופה.
2. רגרסיה וצמצום נוסף של האופציות לרכוש פוליסה ולדאוג לעצמנו לעת זקנה.
אז מה זה יהיה?
לצפייה בכתבה לחצו כאן
טוב שחברות הביטוח הפרטיות יוצאות מהתחום – רק העשירים נהנו מהן, וגם – הן הערימו קשיים רבים עד מימוש סיוע הכספי ! חובת המדינה לתת ביטוח סיעודי כחלק מסל הבריאות הממלכתי! מצב סיעודי בדרך כלל הוא מצב נלווה למחלות הכרוניות הנפוצות בזיקנה וככזה – חובת המדינה לתת את הטיפול הנדרש !! בגלל שהלוקים במצב סיעודי הם זקנים – עד כה לא הצליח משרד הבריאות להכניס את הטיפול לסל והסתפק בכל מיני רפורמות חלקיות עלובות שאינן פותרות את הבעיה. עצוב מאוד
במסגרת עבודת הגמר המחקרית של מר אופיר בנימין (2018), "ביטול הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים בישראל: חקר מקרה", נבחן ומתואר תהליך נפילת הביטוחים הקולקטיביים בישראל.
בעבודה מוצג ראיון שערך בנימין עם דב ברומר, סוכן ומומחה בתחום הביטוח, ומחבר הספר "החצר האחורית של עולם הביטוח".
אומר ברומר: "בעצם האוצר שותף שלם לאשמה לכאורה של המשבר הזה כמו כל מעצבי המדיניות האחרים, כמו חברות ביטוח, יועצים. האוצר, הייתי מדרג אותו מקום ראשון, כי הוא חייב להגן על טובת הצרכן.
הצרכן אני אומר. לא רק על חברות הביטוח שלא יפלו, ופה הוא לא עשה. פה בעצם הוא היום שותף לכשל של שלוש מאות אלף איש בחוץ, ללא ביטוח.
אני מניח שיהיו פה הרבה תביעות, הרי המשפחות עוד לא יודעות איך להתמודד."
דב ברומר מעלה את הרעיון שלנפילת הביטוחים הקולקטיביים היו מספר גורמים אחראיים: הממשלה, חברות הביטוח, ויועצי הביטוח בארגוני העובדים.
מספר גורמים בעלי אינטרס אשר כל אחד חזה מצידו בכשלים של הפוליסות, ולא נהג באחריות על מנת להתריע מפני הבלתי נמנע.
ניתן לשאול האם במצב שבו האינטרס של חברות הביטוח הוא להרוויח מהפוליסות, וכמו כן ארגוני העובדים קיבלו מידע בלתי שקוף באשר למוצר שהם רוכשים, האם קיים גורם אחראי נוסף מלבד הממשלה?
מה אתם חושבים?
מיהו הגורם האחראי למחדל?
בעבודה מוצג ראיון שערך בנימין עם דב ברומר, סוכן ומומחה בתחום הביטוח, ומחבר הספר "החצר האחורית של עולם הביטוח".
אומר ברומר: "בעצם האוצר שותף שלם לאשמה לכאורה של המשבר הזה כמו כל מעצבי המדיניות האחרים, כמו חברות ביטוח, יועצים. האוצר, הייתי מדרג אותו מקום ראשון, כי הוא חייב להגן על טובת הצרכן.
הצרכן אני אומר. לא רק על חברות הביטוח שלא יפלו, ופה הוא לא עשה. פה בעצם הוא היום שותף לכשל של שלוש מאות אלף איש בחוץ, ללא ביטוח.
אני מניח שיהיו פה הרבה תביעות, הרי המשפחות עוד לא יודעות איך להתמודד."
דב ברומר מעלה את הרעיון שלנפילת הביטוחים הקולקטיביים היו מספר גורמים אחראיים: הממשלה, חברות הביטוח, ויועצי הביטוח בארגוני העובדים.
מספר גורמים בעלי אינטרס אשר כל אחד חזה מצידו בכשלים של הפוליסות, ולא נהג באחריות על מנת להתריע מפני הבלתי נמנע.
ניתן לשאול האם במצב שבו האינטרס של חברות הביטוח הוא להרוויח מהפוליסות, וכמו כן ארגוני העובדים קיבלו מידע בלתי שקוף באשר למוצר שהם רוכשים, האם קיים גורם אחראי נוסף מלבד הממשלה?
מה אתם חושבים?