לדעתי עובדים ישראלים המכירים את המנטליות של המטופלים שיעברו הכשרה כולל סוציאליזציה לגישה הטיפולית בזקנים והוספת משכורות משתלמות – יביאו אנשים מתאימים לטיפול.

ביצוע "שידוך" של מוצא זהה, יכולה לעזור לעיתים בהתאמה בין המטפל למטופל.

ההמלצה להכשיר חרדים מתאימה עבור מטופלים מהמגזר החרדי בלבד.

ראשית לא כל החרדים בעלי חמלה  או חמלה רבה מזו של האוכלוסייה הכללית, קיום מצוות לא בהכרח יביא לטיפול טוב ושלישית מבחינת רקע תרבותי אל מול המטופלים לעיתים הפער גדול לא פחות משל עובדים זרים.

ענת מלהאוזן-חסון

עבודה ככוח עזר במוסדות סיעודיים הינה אחת העבודות בעלות הסטטוס הנמוך ביותר בחברה הישראלית. המשכורות נמוכות, אין הכשרה ואין אופק מקצועי. במצב הנוכחי יהיה קשה למשוך ישראלים לעבודה בתחום.

בשל כך, יש לחשוב לטווח הארוך על תוכניות להעלאת הסטטוס המקצועי של המקצוע, על ידי פיתוח תוכניות הכשרה מתאימות, העלאת המשכורות ואפשרויות לקידום מקצועי, בדומה לתוכנית שהוצגה על ידי תמר דשבסקי.

עם זאת, תוכניות אלו דורשות זמן ומשאבים ואינן נותנות מענה לטווח המיידי. כרגע מצוקת כוח האדם מובילה לכך שמנהלי המוסדות נאלצים בלית ברירה להעסיק עובדים שאינם מתאימים ואף עלולים לפגוע בזקנים. בנוסף, עומס העבודה, הסטטוס הנמוך והיעדר הידע והכלים המתאימים לטיפול בזקנים סיעודיים ותשושי נפש, בשל היעדר הכשרה מסודרת בתחום,  מובילים לשחיקה ולתסכול של העובדים ומעלים את הסיכון להתעללות בזקנים במוסדות.

בשל כך, לטווח המיידי- אין מנוס מגיוס עובדים זרים, שכן כרגע מדובר במצב אקוטי הדורש פיתרונות לטווח המיידי. יחד עם זאת, יש להתנות את גיוס העובדים הזרים בתוכנית הכשרה מתאימה , שתספק לעובדים את הידע והכלים המתאימים לטיפול בזקנים סיעודיים ותשושי נפש.

מיכל שורץ

להביא עובדים זרים לעבוד במוסדות גריאטריים ובתי אבות פירושו להנציח את המצב הקיים שבו מטפלים סיעודיים מקבלים שכר עלוב שרק מבריח עובדים ועובדות פוטנציאלים, כלומר להעמיק את משבר המחסור בכח אדם סיעודי מיומן. כבר היום קשה למצוא גברים שמוכנים לעבוד בטיפול בקשישים בגלל השכר הנמוך והעדר אופק של קידום. הפתרון נמצא בהכשרת עובדים ועובדות ישראלים לעבודת מטפלים גריאטרים, הענקת תעודות למי שעברו הכשרה, ולארגן לובי למען תגמול ראוי לעבודה הזו שדורשת מאמץ פיזי ונפשי, אחריות ומיומנות. יש בישראל אוכלוסיה גדולה של עקרות בית מובטלות, שאפשר להכשיר כמטפלות סיעודיות תוך זמן קצר ובכך לפתור שתי בעיות בבת אחת. הן את בעיית המחסור בכח אדם מיומן ואכפתי בבתי אבות והן את בעיית האבטלה והעוני שממנה סובלות אותן נשים. "ארגון העובדים מען" שאני פעילה בו, עשה פילוט עם הממונה הארצית ליישום סטנדרטים בגריאטריה במשרד הבריאות בשיתוף עם בית הספר האקדמי לסיעוד במרכז הרפואי הלל יפה החל מיולי 2017. במסגרת הפילוט התקיימו 3 קורסים למטפלות סיעודיות שסיימו אותן 82 נשים ערביות מאזור המשולש. כל קורס כלל 72 שעות תיאורטיות ו-48 שעות של התנסות מעשית. בסיום הקורס קבלו הבוגרות תעודה מבית הספר האקדמי של הלל יפה, והן רשומות במשרד הבריאות. רבות מהן כבר נקלטו בעבודה, ואחרות נמצאות בתהליכי קליטה. מראיונות עם נשים שלא נקלטו בעבודה עולה כי השכר הנמוך שכולל גם עבודה במשמרות, הרתיע אותן. אם משרד הבריאות וגורמים אחרים יתחילו לתקצב קורסים כאלו באופן קבוע, ואם המטפלים והמטפלות הסיעודיים יתוגמלו באופן ראוי, המחסור בכח אדם יפתר וכולנו נרוויח: הקשישים, העובדים, והחברה הישראלית כולה.

"לעולם אל תפקפקו ביכולתה של קבוצה קטנה של אזרחים המקדישים מחשבה ומחויבות לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחיד שמשנה את העולם". מרגרט מיד

רגע לפני שאנו עוברים לסוגיא הבאה, אנו רוצים לחשוף אתכם לשינוי תרבותי מדהים שקורה בעולם. מקום בו תפקיד המטפלים הוא מעבר למקלחות והאכלה. מקום בו המטפל נקרא שאבאז והוא מקבל כבוד, אופק מקצועי והרבה אהבה.

The green house

יש לנו לאן לשאוף.

ניתן לראות בקישור הזה שאנחנו בדרך הנכונה.