חוק סיעוד בע’, כמובן. נתחיל בהיסטוריה.

חוק הסיעוד חוקק ב 1980, יצא לדרך רק ב 1988 כיוון שכבר אז היו חילוקי דיעות, בעיקר בין אנשי הביטוח הלאומי ואנשי המקצוע, בעיקר עובדים סוציאליים, שטענו כי ברגע שתינתן גימלה בכסף, הסיכויים שלגבי חלק ניכר מהזקנים לא ייעשה בהכרח שימוש בכספים לקבלת הסיוע הדרוש.

התוצאה היתה שעד עתה הגמלה ניתנה בע’, אם כי בשנים האחרונות היה פרויקט נסיוני לאפשר גימלה בכסף, ורק מספר מצומצם השתמש בכך.  

אני מברכת על השינוי המוצע בחוק הסיעוד, שמאפשר היום שש רמות גימלה במקום שלוש. לדעתי, ברמה הנמוכה, ואולי ברמות 1 ו – 2 אפשר לאפשר את הבחירה בין כסף ל-ע’.

אבל, ברמות הגבוהות יותר – ובמיוחד בשתי הרמות האחרונות – אנו מדברים על אוכלוסייה יחסית מבוגרת שזקוקה לשירותים.

במידה שתינתן גימלה בכסף, הזקן יהיה עליו להיות המעביד של נותן השירות, על כל המשתמע מכך, והאפשרות שיוכל לעשות זאת מאוד מצומצמת.גם מציאת העובד תהיה מסובכת.  

לאוכלוסיה זו, ובעיקר אוכלוסיית ניצולי השואה בתוכם, מערכות תמיכה משפחתיות קטנות, אם בכלל קיימות, ולכן האפשרות שיוכלו להסתדר ולקבל סיוע מתאים נמוכה ביותר.

מעבודתי במרכז היום אני רואה כי החוק החדש יפגע במספר האנשים שזקוקים לשירות של מרכז יום,
כי העלויות יהיו יקרות מדי, הם לא יבואו ולא ייהנו ממה שמרכז יכול לתת להם.
תהיה פגיעה באיכות ותוחלת החיים שלהם.

בעין. בשום פנים ואופן לא בכסף.
רק במקרים קיצוניים וניתן לבקר אותם אחרת יש חשש של ניצול הכסף.
אני עד למס מקרים כאלו בדמי כיס אשר נתנו לזקנים בבתי אבות והמשפחה ניצלו את זה (רוני עוזרי )

ברור שלא בכסף.
חמותי אומרת שמקבלת 91 אחוז סיעוד.
לא יכולה לחפש מטפלת אין לי איך להעסיק.
אני צריכה מטפלת שידאגו לי ולא יכולה להיות מעסיק. איך תהיה מעסיק?
זה אומר שהנטל נופל על המטפל העיקרי.
מקצועית השינוי הגדול הזה ירוקן את מרכזי היום. (עופרה ברגר)

בעין. כי בכסף יש סכנה שזה לא יגיע לזקן, והוא חשוף לניצול והזנחה. (טובה בנד-וינטרשטיין)

אחרת לא יודעים לאן מגיע הכסף ועד כמה יגיע לתועלת הקשיש (דנית שנהב)

בכסף.
לתת לאנשים את הכבוד הבסיסי לעשות מה שהם רוצים.
חיים במדינה שמאשימים אותך שאתה רמאי.

בבחירה של האדם עצמו.
למה צריך לקחת את חופש הבחירה מהאדם?

שלום רב,

לדעתי כל אפשרות של מתן גמלה כספית ברמות הנמוכות במקום שעות עבודה של מט”ב היא פגיעה קשה מאוד באוכלוסיות חלשות ובחסרי ישע. אנשים ישתמשו בכספים לצרכים אחרים ולא לטובת קבלת עזרה, ויש קשישים שאף יהיו חשופים לניצול/שימוש לא ראוי בכספם ע”י בני משפחה.