Synopsis
The Discussion
x
משבר הקורונה מזמן דילמות ואתגרים הקשורים לזמינות מכונות הנשמה ומשאבי בריאות לטיפול בכלל החולים בהווה ובעתיד.
כעת אין מחסור אקוטי במכונות הנשמה, יחד עם זאת ייתכן שעוד נכונו לנו החלטות קשות מעין אלה בעתיד, ולצורך כך כונסה וועדה ציבורית ייעודית.
הוועדה אשר כונסה לצורך דיון בתעדוף חולים קשים בתקופת משבר הקורונה, פרסמה החודש (אפריל) נייר עמדה ובו קווים מנחים לתעדוף באם יעלה הצורך.
בין הנקודות להתייחסות עלו גם מצב תפקודי קודם, נוכחות מחלות קשות ורצון המטופל. לא עלתה התייחסות ממוקדת עבור קבוצות גיל שונות, אך יחד עם זאת ניתן להבין מהמסמך אילו קבוצות אוכלוסיה ככל הנראה יקבלו תעדוף נמוך יותר בגישה למשאבי בריאות.
מוזמנים לקרוא את המסמך החשוב (כאן) ולכתוב, מה אתן חושבות/ים על הקריטריונים בסוגיה קשה זו?
Last Posts
אסא כשר.
– אני אזרח קשיש
לפיכך:
– לא צריכות להיות לי צפיות מהמדינה הזאת, לטפל בי כראוי בעת צרה.
– ייתכן בהחלט שאמצא את עצמי חולה שאפשר להציל את חייו, אבל המדינה לא תעשה זאת, מפני שתעדיף עליי
אדם צעיר ממני, נניח בן 50.
– ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לאתיקה הרפואית, האמורה להביא בחשבון רק שיקולים רפואיים.
אם סיכויי ההבראה שלי הם בדיוק כמו סיכויי ההבראה של אזרח אחר, זה לא העסק של הרופא בני כמה אנחנו.
– ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לעיקרון המוסרי של חובת השמירה על חיי אדם באשר הוא אדם.
הפלייה מטעמי גיל היא סוג של גזענות.
החששות שלי לא מצוצים מן האצבע. הנה שתי דוגמאות מדברים שאמרו לאחרונה מנהלי בריאות בכירים:
המשנה למנכ”ל משרד הבריאות, א’ גרוטו, אמר במסיבת עיתונאים: “הנחת העבודה של משרד הבריאות: 10 –
20 אלף מתים כתוצאה ממגיפת הקורונה. מרבית המתים אנשים מבוגרים, או מי שסובלים ממחלות רקע קשות,
היו מתים בלאו הכי”.
על פניו, המשפט הזה אווילי: “היו מתים בלאו הכי”? גם גרוטו ימות בלאו הכי, גם כל בני משפחתו.
מתחת למשפט האווילי מסתתר משפט מרושע: “היו מתים בלאו הכי תוך לא הרבה שנים”. זה שיקול שאסור
לרופא ואסור למדינה הדמוקרטית להעלות על הדעת. אנשים מבוגרים הם בני אדם שכל ההסדרים, הרפואיים
והאזרחיים, חייבים בכבודם ובהגנה על חייהם, ואין לאיש רשות לומר כי מכיוון שתוחלת החיים שלהם לא רבת-
שנים אפשר לוותר עליהם.
מנכ”לית ביילינסון, א’ ברון-הרלב, אמרה בראיון עיתונאי: “;אם יגיע הרגע שבו אצטרך לבחור בין חולה בת 90
לחולה בן 50, אתן את המנשם לחולה הצעיר, כי הסיכוי שלו לחיות טוב שנים רבות הרבה יותר גבוה משלה”.
זוהי טענה פזיזה ופסולה בכל הממדים. מתעוררת בי חלחלה שמנהל בריאות בכיר חושב כך. כאמור, הטענה היא
שגויה אתית, מוסרית ואולי גם חוקית.
אזכיר בקיצור שתי השלכות של החלטה פסולה כזו:
ראשית, האם בן 30 עדיף על בן 40 וכל מי שצעיר מן המנכ”לית עדיף עליה, כשהתנאים הרפואיים זהים? לא יקום
ולא יהיה.
ושנית, מניין הרעיון שהפרמטר המוסרי המכריע הוא שנות העתיד הנותרות? האם אין שום ערך מוסרי לשנות
העבר הארוכות? החולה בת 90 הייתה אזרחית נאמנה כל חייה ומגיעה לה עזרה בשעת הצורך, לא משנה באיזה
גיל. האדם הוא לא תוחלת החיים שלו. האדם הוא עולם ומלואו, חלקו בעבר וחלקו בעתיד, ושום רופא ושום פקיד
לא רשאים למחוק את מעמדו כאדם, כשמגיעה לו הגנה במסגרת השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם
תעדוף חולים בתקופת הקורונה
9/7/20 | משרד המשפטים
המדינה נכנסה להיסטריה לא מוצדקת
פרופסור יורם לס - mako
תגובת משרד המשפטים לועדת תעדוף הטיפול
משרד המשפטים
Participants
Amit
פרופ' אסא כשר