Synopsis
בעד הבידוד
אין ברירה ! חייבים להגן על האוכלוסייה המבוגרת הפגיעה
נגד בידוד גורף
אין הגיון בהכנסת כמיליון וחצי איש לבידוד!
מדובר באוכלוסיה המונה כמיליון וחצי איש, כרבע מהם עדיין בשוק העבודה, הצעד ההגיוני הוא להמשיך לבודד את החולים והנשאים, לא את הבריאים.
השלכות הבידוד
כתוצאה מבידוד מתמשך וריחוק חברתי ישנן השלכות על חוסן בריאותי ונפשי
Summary
ווירוס הקורונה אשר מתפשט בעת האחרונה ברחבי העולם משפיע על האנושות בדרכים רבות.
אחוזי ההדבקה והתמותה ממנו גבוהים, השווקים סופגים נזקים כלכליים אדירי ממדים, ועלינו מוטלות הגבלות נרחבות של חופש התנועה.
כמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן בני ה60+ חשופים לפגיעה הקשה ביותר, אחוזי התמותה כתוצאה מהדבקה הם גבוהים בקבוצת הגיל הזו והסיבוכים הם קשים.
לאחרונה פורסמה הנחיה של ארגון הבריאות העולמי על פיה על בני קבוצת הגיל להימנע מיציאה בלתי נחוצה למרחב הציבורי ומשהות במקומות הומי אדם. ההנחה היא שאם כל בן 60+ יכנס למעין בידוד יזום, נוכל להציל חיי אדם ולעצור את העומס המתרגש על מערכת הבריאות.
הצעד הנוכחי מעלה סימני שאלי לגבי היכולת להגן על הזקנים מפני התפשטות המגפה, האם לבידוד יזום או צמצום תנועה יש הצדקה בריאותית וחברתית?
הסוגיה הנוכחית מעלה שאלה לגבי מאזן הסיכונים הכרוך בהרחקת זקנים מהחברה.
לסוגיה הדנה בדרכי התמודדות לתמיכה תחת ההגבלות הקיימות לחצו כאן
The Discussion
האם לבודד רק את הזקנים?
על מי החובה לפריצת הבדידות ?
בשלושת החודשים האחרונים 65 אנשים עריריים נפטרו בביתם – עלייה של כ–47% ביחס לתקופה המקבילה.מדובר על תופעה מדאיגה שהתרחבה בתקופת מגפת הקורונה ואסור לנו כחברה להישאר אדישים כלפיה. אנשים עריריים בכלל וזקנים עריריים בפרט הגרים לבד בביתם, נאלצים בדרך כלל לדאוג בעצמם לצורכיהם הבסיסיים החל מקניית מזון ותרופות וכלה בתשלומים עבור השירותים שאותם הם צורכים. אך כשמצבם התפקודי ירוד, הם אינם יכולים לדאוג לצורכיהם, מצבם הבריאותי והנפשי מידרדר, וללא עזרה — הם עלולים למות מבלי שאיש ישים לב לכך. מחויבותינו המוסרית כחברה היא לדאוג לזקנים ולכבד אותם בחייהם ובמותם.
אין ספק שהמצב מדאיג מאוד .
השאלה היא האם העברה מוחלטת של האחריות לרשויות ופטירתן של המשפחות מכך היא מהלך נכון .
אז אמנם מצד אחד העובדה שהמשפחות מזניחות אינה פוטרת אותנו כחברה מהאחריות , אבל לדעתי הפתרון העדיף הוא טיפול במשפחה ועבודה איתה כדי להגיע למטרה והיא – שהמשפחה תחזור לקבל אחריות .
זה לא רק ענין של עלויות ופיסבליות (ביקורים בתדירות גבוהה אינם מעשיים במצבה העגום של העבודה הסוציאלית בישראל) אלא גם הערך של ביקור בן משפחה הוא ללא השוואה לעומת אדם זר.
יואל לוינסקי
האם העברה מוחלטת של האחריות לרשויות ופטירתן של המשפחות מכך היא מהלך נכון .
אז אמנם מצד אחד העובדה שהמשפחות מזניחות אינה פוטרת אותנו כחברה מהאחריות , אבל לדעתי הפתרון העדיף הוא טיפול במשפחה ועבודה איתה כדי להגיע למטרה והיא – שהמשפחה תחזור לקבל אחריות .
זה לא רק ענין של עלויות ופיסבליות (ביקורים בתדירות גבוהה אינם מעשיים במצבה העגום של העבודה הסוציאלית בישראל) אלא גם הערך של ביקור בן משפחה הוא ללא השוואה לעומת אדם זר.