מעט מדי ישראלים  מעוניינים לאייש את תפקידם של המטפלים  הסיעודיים בבתי האבות.
זו עבודה ללא אופק מקצועי ושכר נמוך, במיוחד במטלות לא נעימות כמו  לרחוץ,
להאכיל  ולחתל קשישים בטח לא בתשלום נמוך וללא שום אופק מקצועי.

עד השנים האחרונות הועסקו בענף עולים מחבר המדינות לשעבר כמטפלים,
אך אלה הזדקנו ופרשו, וכיום אין מי שיחליף אותם ויטפל בקשישים הסיעודיים.

לפיכך הגיש  א.ב.א.(ארגון בתי האבות בישראל] בג"צ
בדרישה לשנות את מדיניות הממשלה ולהעלות את מכסות העובדים הזרים בתחום הסיעודי
(לנייר העמדה ולבג"צ א.ג.א.)

על המדינה להעלות את שכר המטפלים הישראלים, ולשפר את ההכשרה המקצועית
והתנאים כדי למשוך כוח עבודה ישראלי איכותי לעבודה.
זוהי מדיניות הממשלה העקרונית (ראו תשדיר כאן ברוח זו)
לעומת העובד הישראלי העובד הזר אינו יודע את השפה,
ומתקשה בתקשורת עם המטופלים והצוות,
במיוחד בנושאים מורכבים  המחייבים עדינות (כמו למשל מקלחת, חיתולים וכו').
בעיית תקשורת זו חריפה בבתי האבות בהם העבודה איננה מול מטופל יחיד (כמו במגזר הפרטי).
כמו כן יש קושי לעובד הזר  להתאקלם בתוך צוות כשאין לו את השפה והמנטליות הישראלית.
להצעת חלופות לעובדים הזרים ראו כאן