ב2019 מתו מעל 130 זקנים בבתיהם, מבלי שאף אדם יידע על כך (ראו כאן). ביניהם בן 80 שנפל בביתו בעין הסערה ונמצא ע"י משפחתו. אם היה בביתו רדאר אלקטרוני לאיתור נפילות (כזה), יתכן שהמוות היה להימנע.
טכנולוגיות מסייעות לפעילות זקנים, בייחוד חולי דמנציה, נכנסות לשימוש בקצב הולך וגובר ברחבי העולם.
הן כוללות חיישנים, מכשירי איכון (GPS) ומסכים מסוגים שונים. מטרתן היא לסייע במצבי חירום ולשמור על קשר
עם המשפחה והרופא המטפל (Telemedicine). בפועל, פעמים רבות הן משמשות לפיקוח על חיי הזקן ומותקנות מבלי להתייעץ עמו, או תוך הצגת מידע חלקי והפעלת לחץ.
תיאוריות מסוימות מגדירות זקנים עם דמנציה כלא-עוד מתקיימים כיצורים אוטונומיים באופן מלא, אלא בתוך קונטקסט של קשר עם הסביבה והדדיות, ומתוקף כך לא חובה להתחשב בכל רצונותיהם (ראו כאן).
מטרת הסוגיה הנוכחית היא לבחון את ההנחה הזו, את המניעים לשימוש בעזרים לניטור ופיקוח ואת מידת יעילותם.
עיינו בעמדות העיקריות בדיון וכתבו, מה דעתכם?
