שירותי רווחה אינם גורמים לנסיגת המשפחה מטיפול או לפגיעה בסולידריות המשפחתית.
עם זאת, הן הצעירים והן המבוגרים הדגישו את הצורך ביותר שירותים פורמליים כדי לסייע למשפחה להמשיך ולטפל בזקנים.
במחקרים שהוצגו בלטה העדפה של שותפות בין המערך הלא-פורמלי לפורמלי.
מסתבר, כי קיימת החלפה מסוימת בין טיפול לא-פורמלי ופורמלי,
אולם הדגש היה בעיקרו על השלמה בין שני סוגי הטיפול. נראה, כי במקביל לטיפול הפורמלי,
המשפחה מתמחה בעיקר בסוגי תמיכה שהיא מיומנת לספק – בעיקר טיפול רגשי.
בנוסף לכך, הדור המבוגר, בהשוואה לדור הצעיר יותר, "דחף" לכיוון של אחריות מצד המערכת הפורמלית והממשלתית.
סיוע ותמיכה הם חלק אינטגרלי מחיי היומיום במשפחות, אולם הדפוסים והצורך בתמיכה משתנים לאורך מעגל החיים.
מאחר שגישת ההשלמה (complimentarity) נמצאה דומיננטית, יש לתכנן שיתוף פעולה רב יותר בין שתי מערכות הטיפול –
הפורמלי והלא-פורמלי – כאשר הדגש במתן השירותים של המערך הפורמלי יהא על טיפול אינסטרומנטלי
עם הרחבת מערך השירותים לסיוע בבית לזקנים מוגבלים.
מתוך – הספר הזקן והמשפחה – סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים – יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין