במחקרן מביאות החוקרות ממצאי מחקר איכותיים וכמותיים מפרויקט גדול שנערך על מנת לבחון היבטים אתיים של שימוש במערכות איכון לווייניות (GPS) בזקנים עם דמנציה.

בתמיכת סקירת ספרות רלוונטית, מנסחות החוקרות קווים מנחים לניהול הצורך בשימוש בGPS וקבלת ההחלטה בראי טובת הזקן.

בדיון מעלות הכותבות כי מממצאי בדיקתן הנושא מורכב ולא קיים קונצנזוס בקרב חוקרים לגבי מידת ההגבלה של אוטונומיה לעומת הגברתה, כמו כן אין הסכמה לגבי תעדוף ערכים אחרים כגון בטיחות, ביטחון עצמי וביטחון של מטפלים ועוד על פני שמירה על האוטונומיה של הזקן.

הקווים המנחים שמנסחות החוקרות בתום הסקירה מתבססים על איזון בין הצורך בביטחון ובטיחות לבין הפגיעה בפרטיות ובאוטונומיה של הזקן.

יש לקיים דיונים משותפים כל אימת שניתן עם הזקן, וניסיון להבין מה הם רצונותיו בכל שלב בדרך, ואי אילוץ לשימוש במכשירים בניגוד לרצונותיו. כמו כן הן ממליצות על קיום שיחה מקדימה מעמיקה עם המטופל והמשפחה לקראת שימוש בטכנולוגיות הללו, לאחר מתן האבחנה של דמנציה.

מומלץ לקבל הסכמה מדעת של הזקן חולה הדמנציה לשימוש במעקב מחוץ לסביבה הביתית. לאנשים עם דמנציה מתונה יש יכולת להביע רצונות, ועצם ההתעלמות מאותם רצונות מהווה מקור לחרדה ותחושות קשות של פלישה.

בנוסף לכך וללא סתירה, יש לוודא השארת הוראות קודמות ומינוי אפוטרופוס, אשר במקרים של חוסר יכולת להביע רצונות יקבל החלטה על סמך הבעת רצונות קודמים של המטופל.

החוקרות ממליצות גם להביא בחשבון את צרכי בני המשפחה המטפלים, אשר רווחתם חשובה לטיפול ולתוצאי הבריאות של אהובם הזקן. מערכות איכון יכולות לספק אורך נשימה וביטחון בטיפול מרחוק שלא ניתך להשיג בדרך אחרת.

גם המלצות הצוות המטפל משמעותיות במקרה זה, כביטוי של אחריות לחיי המטופל מכל ההיבטים, ובמסגרת פגישות מובנות וחוזרות עם המטופל ובני המשפחה. ייעוץ של אנשי המקצוע בהליך קבלת ההחלטה יסייע מאוד להשגת תוצאות רצויות בטיפול.

המלצה אחרונה נוגעת למאפייני המכשירים, עליהם להיות קלים, קטנים ונוחים לנשיאה.