בעקבות מקרים בהם חולים מבוגרים נאלצו לעבור השתלות איברים בחו"ל ובעקבות פער שנוצר בין גילם של תורמי איברים (אשר עולה בהתמדה) לבין גיל המקבלים, התכנסה ב2013 וועדה מטעם משרד הבריאות בראשות ד"ר אייל כתבן לבחינה מחודשת של קריטריון גיל לכניסה לתור להשתלות.

עם חברי הוועדה נמנו רופאים, משפטנים, פסיכולוגים, גרונטולוגים, אתיקנים ועוד. הוועדה דנה באספקטים משפטיים, אתיים, חברתיים, גרונטולוגיים, פסיכולוגיים ועוד של מתן משקל לגילו של נתרם בתור להשתלות.

הוועדה דנה במחסור הכבד באיברים במדינת ישראל, בתנאי הסף הנהוגים כיום לכניסה לרשימת ההשתלות (גם בהיבט השוואתי בין ישראל למדינות אחרות), בצורך של חולים מבוגרים בהשתלה ובקשר בין גיל לבין הצלחת השתלה.

המסקנות היו שההדרה על רקע גיל אינה מידתית כיוון שקיימים פערים סטטיסטיים בין הגיל הכרונולוגי לגיל הביולוגי של אדם, ולכן היא מהווה אפליה וחובה לבחון כל מקרה לגופו.

הטענה היא שהפרקטיקה החברתית של הדרת זקנים 'מתערבבת' במקרים של קריטריון גיל עם שיקולים רפואיים, כך שאינם חפים מדעות קדומות.

בנוסף, אחוזי הצלחת ההשתלה במבוגרים ותוחלת החיים לאחר 5 שנים הם גבוהים מספיק על מנת לתת לזקנים כשירים את ההזדמנות לעמוד בהשתלה וליהנות מהיתרונות.

הוועדה הוסיפה ודנה בעמדות של חוקרים שונים לגבי אופן היישום המיטבי של עקרונות שוויון וצדק בהשוואה בין זכויות צעירים למבוגרים.

עמדת המיעוט מתייחסת אל האיבר כאל משאב ציבורי שיש מקום להפיק ממנו את מירב שנות החיים האפשרי על מנת לנצלו כהלכה, בנוסף היא נותנת משמעות כמותית למעגל החיים ולמספר שנות החיים שזכה/לא זכה לחוות חולה פרטי הממתין להשתלה.

כמו כן עמדת המיעוט מטילה ספק ביכולת לעשות שימוש אובייקטיבי במדדים מקבילים להערכת הגיל הביולוגי.

בסופו של דיון, המלצות הוועדה היו להסיר כל קריטריון של גיל בכניסה לרשימת ההשתלות, להימנע ממתן משקל לגיל בנוסחת הקצאת איברים אלא אם יש לכך הצדקה רפואית, ולשקול מדדים חלופיים להערכת מצבם הגופני של נתרמים בנוסחת ההקצאה באם יהיה בכך צורך.

לקריאה ראו כאן