הספר יצא ב1987 בעקבות שינויים דמוגרפיים וארגוניים בהם חזה קלהאן (לא באשמת הזקנים), אשר השפעתם על החברה דרך פער בין המשאבים לביקוש, לדידו, תציב את האנושות בדילמה בעתיד. על כן ביקש קלהאן בספרו להתחיל דיון ציבורי שמטרתו התכוננות לקראת העתיד בצורה של שינוי תפיסות חברתיות ואופן הראייה של הגיל השלישי והמוות.
על משהו חייבם לוותר. אין סיכוי שניתן להבטיח לאוכלוסיית הזקנים ההולכת וגדלה ליהנות מכל פירות הטכנולוגיה ללא הגבלה על חשבון הציבור מבלי להתחייב לשום סדר עדיפויות חברתי. אין ברירה אלא לבחון מהי הדרך ההוגנת ביותר להצבת גבולות כלשהם לטובת הדורות הבאים.
קלהאן קרא תיגר על הלך הרוח של ניסיון להאריך את תוחלת החיים ולהפוך את הזקנה לסוג של ‘גיל מעבר’ באמצעות הטכנולוגיה. סוף החיים הוא לא מכשול רפואי שיש להתגבר עליו. הקמפיין החברתי נגד גילנות הוא נחוץ, אך באינדיבידואליזציה שהוא מתאפיין בה הוא עלול ליצור מצג שווא שזקנה אינה חלק טבעי ממעגל החיים ולרוקן אותה מתוכן.
עוד הוא מתח ביקורת על המחשבה שאין להציב גבולות לתביעה של הזקנים כקבוצה לקבלת שירותי ‘הארכת חיים’ יקרים במסגרת תכניות ציבוריות, בטענה שצרכיהם האינדיבידואלים צריכים להילקח בחשבון, ועוד באופן ‘עיוור לגיל’.
קלהאן הציע קווים מנחים למדיניות שירותי בריאות לזקנים, אשר ביניהם: 1. שירותי בריאות אוניברסליים שלכל הגילים גישה אליהם. 2. במסגרתם מניעה של מוות מוקדם לכולם. 3. איזון טוב יותר בין caring לcuring. עם יותר דגש על caring אשר כיום הcuring מוריד מרמתו. 4. במידה ושלושת הגבולות הראשונים מתקיימים, הקו המנחה הרביעי יתבסס על קריטריון גיל להקצאת משאבי בריאות, עם קיצוץ בטכנולוגיות מאריכות חיים.
המונח “תוחלת חיים טבעית” בו עושה המחבר שימוש מתייחס לקונספט חברתי של חיים מלאים עד כמה שניתן ולא לגבול ביולוגי. למרות הצעתו שסוף שנות ה70 תחילת 80 לחיים יכולים להוות נקודת התייחסות.
הרעיון שהחברה המודרנית ובכללה צוותים רפואיים ‘הלכו רחוק מדי’ בניסיונם להאריך חיים לא מבקש לחזור אחורה ברמת הטיפול הרפואי הניתן לזקנים, אלא להאט את קצב ההתקדמות הטכנולוגית המואץ בכיוון הזה.
השינויים המוצעים צריכים להתקבל לא בכפייה על הזקנים, אלא בהבנה דמוקרטית ובשיתוף של כלל הדורות, דרך שינוי תפיסתי של הציפיות ממערכת הבריאות ודרכי החשיבה והפעולה. הצעירים יחסית מביננו צריכים לקבל על עצמם את הרעיונות בהתכוונם ליישם אותם לכשיזדקנו.
לקריאה לחצו כאן