פחות משנה לאחר כניסתה לתוקף של הרפורמה בסיעוד לחוק ההסדרים, כותבת ח"כית לשעבר טלי פלוסקוב לעיתון "הארץ" על התחושות הקשות שמלוות אותה והתלונות הרבות שהיא מקבלת לאחרונה.

טלי היא סגנית יו"ר הכנסת לשעבר, ויו"ר הועדה לבניית תכנית אב לאומית בתחום הזקנה בכנסת ה20.

כזכור, הרפורמה אשר מחלקת את רמות הזכאות לשש במקום שלוש כפי שהיו בעבר, ומאפשרת המרת שירותי הסיעוד בכסף, נכנסה לתוקף ב1 בנובמבר 2018.

פלוסקוב מספרת כי היא מקבלת תלונות על הקושי הבירוקרטי שבחיפוש מטפלים ונותני שירות באופן עצמאי ע"י זקנים שבחרו לקבל שירותים בכסף. הם נאלצים לטפל בניירת ומנהלות של העובד ולהתמודד עם בחירת כ"א והעסקתו על כל המשתמע מכך, במקום המדינה.

בנוסף, פלוסקוב מאששת את החשש הגדול שהיה מהעברת הכסף המתקבל לילדי הזקנים, ומספרת כי היא שומעת על מקרים רבים של חוסר יכולת של האדם הזקן להתמודד עם דרישות וצרכים של ילדיו, כך שהוא נותר ללא מענה סיעודי משום סוג.

כמו כן, עולה הטענה שכאשר המדינה אינה משמשת כנותן השירותים לזקן, רמת הפיקוח והבקרה השוטפת שהיה מקבל בדמות עובדים סוציאליים וצורות ליווי אחרות נעלמת כליל.

בסיכום דבריה כותבת פלוסקוב את המשפט הבא:

"זו ממש לא בושה להחזיר את הגלגל לאחור אם צריך".

לקריאת מאמר הדעה המלא מאת טלי פלוסקוב ל"הארץ" לחצו כאן