במסגרת חוברת שהוציאו רבני בית הלל אשר דנה באתגרי הזקנה, מובא פרק המתייחס לסוגיות הלכתיות של חובת הפרישה. המחברים מתייחסים למשפט "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט לב) כמבטא את הכבוד הניתן לזקנים בפינוי מקום עבורם, בעיקר חברתית ורגשית ופחות מבחינה פיזית.

אמנם מתן האופציה לזקנים לפרוש הוא מעשה של חסד עבור מי שעייף ורוצה לנוח לאחר שנים של עבודה, אך עם התקדמות שירותי הרפואה והתארכות תוחלת החיים חשוב לאפשר למי שרוצה להמשיך לעבוד לעשות כן. הדחף של הצעירים למלא את מקום הזקנים ולהחליפם הוא נמהר ופסול, ורק במקרים של חובה כלכלית יש לעשות זאת תוך התייעצות עם הזקן ומציאת תפקיד חלופי שישביע את רצונו ויאפשר לו לתרום. המחברים גם מדגישים את תמונת המראה המוסרית שמשקף מצבם של הזקנים על החברה, ומציעים לשפר במהרה את היחס, שכן "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי יז, ו).

מלבד החובה להימנע מפיטורין בשל כיבוד הזקן, לעבודה יש ערך בפני עצמו ויתרונותיה רבים במיוחד בזקנה, בלעדיה החיים יכולים להיות חסרים חומר ורוח. העבודה מהווה חלק מזהותו האישית של כל אדם, היא מספקת חיי חברה, נותנת משמעות, מביאה פרנסה ומונעת בטלה ועצלנות שעלולים להביא אדם לדבר עבירה והם פסולים מבחינה הלכתית. לכל אחד סיבותיו שלו להישאר במעגל העבודה וחשוב לאפשר לו זאת, יש מי שמעוניין להמשיך בפעילות יצירתית, יש מי שחייב לפרנס את משפחתו, ויש מי שמעוניין להשפיע על הדורות הבאים בעשייתו.

בהמשך מתקיים דיון על הצורך בגיל פרישה קבוע, ומוסבר כי השיקול היחיד שצריך להיות לפיטורי עובד הוא אבדן הכישורים לביצוע התפקיד. גם כאשר קיימות דוגמאות לקיומו של גיל פרישה מוסכם במקורות, רוב הפרשנים מוסיפים עליהן כי רק כאשר הגיל המצוין מביא איתו אבדן כישורים יש למצוא תפקידים חלופיים בתוך הארגון עבור הזקן, או לפטרו.

מציאת עבודה מתאימה לכישוריו של זקן שנמצא בירידה תפקודית יכולה להיחשב כחלק ממצוות כיבוד הזקנים, והיא חשובה על מנת לאפשר לו לעסוק בעשייה שתביא פרנסה או התרוממות רוח לקראת סוף החיים.

גם פרשנים מודרניים סבורים שהגיל הכרונולוגי לא יכול להוות עילה לפיטורין, ולמרות הסכמה כי החוק הקיים בישראל היום אינו מפר במפורש את ההלכה, המחברים מביעים כי יש מקום לפעולה לשינוי חקיקה במקרה זה.

עקרונות אלה של המשפט העברי מצטרפים למגמות החקיקתיות האחרונות בנושא ביטול גיל חובת הפרישה, הצורך לנמק פיטורי עובד באבדן יכולת תפקודית הוא נכון יותר מבחינה הלכתית ותואם מגמות עולמיות, וגם אם משמעות הדבר היא הישארותם של זקנים רבים בשוק העבודה תהליך זה יבטא כבוד וישפר את איכות חייהם של הזקנים, לטענת המחברים מבלי לפגוע בסדר הכלכלי והחברתי הקיים לאור ניסיונות בארצות אחרות בעולם. למרות נימוק בג"ץ שאין לבטל את גיל הפרישה מחמת תכנון חברתי וכלכלי, זכויות מעסיקים והגינות בין דורית, הפגישה של פיטורי עובד בכבוד האדם וחירותו אינה דבר של מה בכך.

לסיכום, גיל פרישה כרונולוגי אינו תואם את ראיית ההלכה או את המגמות המודרניות של עלייה בתוחלת החיים. יחד עם זאת, ביטול חובת הפרישה והחלפתה בצורך בנימוקים של יכולת תפקודית יכול להיות קשה לביצוע, ומבזה. על כן ברור הצורך באיזון, וחוקים שיישענו על רגישות חברתית ויקחו בחשבון את העדינות של המצב יזכו לברכת ההלכה.

גם הקדשת משאבים למציאת מקורות פרנסה ותעסוקה חלופיים לזקנים תסייע לפתרון מחלוקות וסגירת פערים חברתיים.

המחברים מעוניינים להזכיר כי פרישה בגיל מסוים היא אכן רצויה בעיניי חכמי חז"ל שכן היא מספקת פנאי להתעוררות אישית וזמן לעיסוק ברוח, בתרומה לחברה, בלימוד אחרים ולימוד תורה, בכל מה שאוהבים.

לעיון בחוברת המלאה לחצו כאן