במסמך זה מנסים אונגר וסיני להבהיר את עמדת המשפט העברי בנוגע לפרישה כפויה מחמת גיל.

תוך שימוש במובאות מעולם ההלכה ומקורות יהודיים הם ממפים את היחס לאדם המבוגר (השפעת הגיל על הכושר הגופני והשכלי, הצורך לשמור על יחס מכבד), מתייחסים לחשיבות העשייה על פני בטלה, ולמורכבות שבשימור תפקידים ציבוריים.

במאמר יש התייחסות גם לעבודת כהנים, לויים, דיינים, שוחטים ונאמני קודש.

מסקנותיהם ברוח המשפט העברי מדגישות את החשיבות שבהבנת משמעות העבודה עבור האדם המבוגר, ההתנהלות הרגישה של המעסיק והניסיון לאפשר לאדם להמשיך לעבוד כל עוד הוא מעוניין ויכול, בהתאם למה שהוא יכול.