קצבאות סיעוד | עמוד דיון
תקציר
הדיון
עמדות עיקריות
שנות קיומו של החוק פעלה גישה זו ביעילות מרבית. ואין שום עדות לחוויות שליליות בביצוע החוק עד כה, המחייבות את השינוי הזה.
בעל העמדה : פרופי' יצחק בריק כאן
גישה זו טוענת שיש לתת אמון בקשיש ובקרוביו שהכסף אכן יתורגם לעזרה לה הוא זקוק.
לאחרונה (פברואר 2018 ) הוגשה הצעת חוק ברוח זו המשנה את המצב הקיים עד היום .
הדיון
באחרונה הוגשה הצעת חוק לשינוי חוק הסיעוד.
עיקרי השינוי הם מעבר משלוש רמות סיעוד כיום
לשש רמות סיוע בעתיד, והמרת שעות הטיפול שהמדינה מעניקה לזקוקים לכך בכסף.
קצבאות – בעין או בכסף?
מה דעתכם על הפשרה המוצעת בכנסת?
מה דעתכם על הפשרה המוצעת בימים אלו בכנסת?
עיקרי ההצעה :
א. מתן אופצייה להמרת השירותים לכסף – לרמה 1 הסיעודי ת [הקלה יחסית ].
מה דעתכם?
האם השינויים הללו פותרים את הסיבות (שלעיל) להתנגדות להכנסת האפשרות של קצבה בכסף?
להרחבה על הפשרה המוצעת ראו כאן
הפשרה לא פותרת את הבעיה המרכזית של ההצעה.
הסיבה היא כי ברמות הגבוהות אנשים זקוקים לשירות בבית ולא בהכרח במרכזי יום
ואם אנשים מאד מבוגרים ומאד מוגבלים יהא עליהם לחפש בעצמם מטפלים ולהיות מעבידים וזה לא לעניין…
-
x
החבורה הגדולה השותפה לדיונים בפורום זה , מעידה הן על רמת המתדיינים ,הן על האיכות והן על הכמות .
מנסיון ומהכרות גם מהצד השני(הממלכתי) וגם מהצד האקדמי והיישומי אין ספק שאנחנו לפני רגעים קריטיים שישפיעו על עתיד עולם הזקנה הישראלי, השפעה של ממש.חובה עלינו לארגן נציגות שתנסה לגבש את מכלול הדעות שנשמע ולצאת, תרתי משמע, למסע בין המשרד לשיויון חברתי ,למשרד הרווחה, למשרד הבריאות, ללובי שבכנסת ,לביטוח הלאומי, לאגודה לגרונטולוגיה וכן הלאה, כשאנו מצוידים בהסכמות וברעיונות ומנסים גם לממשם-אחרת נגזר עלינו להתבונן בחבורת פוליטרוקים שישיגו את חלומות משרד האוצר ודומיו ולא את מה שהזקנים ,שהם מרכז העשייה, זקוקים באמת.
אני מעריך שאבעיר הרגע אש קטנה, בדברי אבל הגיע הזמן לאמר זאת בקול צלול וברור-יש זקנה בארץ ולא מתיחסים אליה כיאות. לדעתי-הבה "נרים את הכפפה" ונצא למערכה לא על שמפניות ושאר בוקי סריקי ,אלא על המהות שמעלה פרופסור לבינשטיין
(ד"ר אבי ביצור: ראש ההתמחות לגרונטולוגיה יישומית ,המרכז ללימודים אקדמיים,אור יהודה)כאשר מדובר ברמה הקלה ביותר- הדבר יכול להיות פתרון טוב. מעבר לרמה הקלה ביותר- דעתי כדעתה של פרופ' לבינשטיין . (דב דוניץ עו"ד),
אני מעריך שאבעיר הרגע אש קטנה, בדברי אבל הגיע הזמן לאמר זאת בקול צלול וברור-יש זקנה בארץ ולא מתיחסים אליה כיאות. לדעתי-הבה "נרים את הכפפה" ונצא למערכה לא על שמפניות ושאר בוקי סריקי ,אלא על המהות שמעלה פרופסור לבינשטיין
אני תומכת בדעתו של פרופ' בריק
"הבחירה" תעבור מהזקנים לילדים וכשהילדים ירצו להשיג עזרה/מטפלת הם יצטרכו לשלם פי 3, ויש סכנה שיחליטו לא לעשות זאת. זהו עול נוסף על בני משפחה "טובים" ואפשרות לניצול כלכלי ל"רעים"
להלן תגובתנו שמסתמכת על פידבקים מהשותפים :
1.עם כל הכבוד לחוסר הרצון שלנו להיות פטרנליסטיים , עדיין רוב השותפים רואים בנושא הגמלה בכסף בעייתיות,
מבחינת החשש שיעשה שימוש בכסף למטרות אחרות
- החשש שיקנו הרבה פחות שעות סיעוד באופן פרטי
- החשש שזקנים רבים יתקשו לארגן את השרות בכוחות עצמם
- החשש שחלקם אף ינוצלו לרעה ע"י בני משפחה או אחרים.
- כולם מסכימים שיש הכרח בבקרה ובפיקוח ובהגברת הבדיקות של אנשי המקצוע כדי לבדוק אם הזקן מקבל את צרכיו.
3.יחד עם זאת, יש החושבים כי ישנם זקנים המפסידים שעות טיפול כי לא רוצים להכניס גורם זר לבית, והיה אפשר להיעזר בבן משפחה
ולכן הפשרה, שקשישים סיעודיים יוכלו לבחור אם לקבל תמיכה על ידי שעות סיעוד (אפשרות ברירת המחדל) או כסף היא טובה , בתנאי שייעשה משהו לא גורף, גמיש ומתאם לצורכי הזקן והמשפחה.
4.סוגיית מרכזי היום חשובה ביותר. אנו צופים שמעטים מאוד ישלמו את מלוא העלות ולמעשה יוותרו על שירות כה משמעותי וכוללני שמהווה עבור לא מעטים עוגן טיפולי מרכזי בקהילה.
המשמעות פגיעה קשה במרכזי היום ובזקנים בקהילה.
-
x
מאד מזדהה עם הדברים של קדמון שטרן טל.
העניין הוא שצריך לתגבר פיקוח, כדי שכל זקן יוכל לנצל את מה שמגיע לו, בהתאם לבחירתו ולצרכיו.
כיוון שנושא הפיקוח הוא קריטי, נראה לי שיהיה מסובך ליישום, משום אינטרסים צולבים במשרדים השונים.
איני רואה לצערי, איך אפשר לגשר בין כלל הדעות שהושמעו לבין קבלתה של החלטה מושכלת על ידי
הרשויות.
איפה הרעיון של הקמת המועצה לשלום הזקן ??? אולי קיומה היה מייתר את הבעתיות הנובעת מריבוי משרדים העוסקים בעניינם של הזקנים בישראל.
הרעה החולה מתחילה באיכות הטיפול הירוד ביותר של הרבה מאוד מט"בים/"יות, דבר הנובע, בין השאר, מהתשלום הזעום למטפלות.
בעיני יש מקום להגדיל את התשלום לשעה (גם אם זה יפחית את מספר השעות) ולחייב בהכשרה מקצועית כמו
גם במעקב צמוד על ביצוע השעות בפועל!!! אין להכניס כל מטפלת ויש ליצור סינון שלהן. זה כבר יכול לשפר את תדמית המקצוע ואת הכנסותיהם/ן.
באופן כללי , זה נכון שכשקשישים מקבלים כסף קשה להם להוציא אותו על שעות טיפול. הם יעדיפו לשמור לצרכים אחרים ולא תמיד יש תמימות דעים לגבי צורכיהם.
לכן אני הייתי ממליצה לתת בשעות טיפול , עם מעקב צמוד על איכות וביצוע השעות המליאות.
תמי מולר, אחות מומחית לגריאטריה
כשנה לאחר כניסתה לתוקף של הרפורמה בסיעוד המאפשרת קבלת הגמלה בכסף, ולקראת מערכת בחירות נוספת, כבר אפשר לבחון את מידת הצלחתה.
חברת הכנסת טלי פלוסקוב טוענת כאן כי עפ"י הפניות שהיא מקבלת המהלך נכשל. הכסף עובר לילדים, רמת הפיקוח ירדה, והקשיים הבירוקרטיים גדלו.
האם הכנסת החדשה תפעל בהתאם לקריאתה של פלוסקוב "להחזיר את הגלגל לאחור"?
ומה אתם חושבים? האם הרפורמה עמדה במבחן הזמן ויש להמשיך לאפשר קבלת גמלה כספית? או לשוב לדרך של מתן שירותים בלבד?
חוק סיעוד בע', כמובן. נתחיל בהיסטוריה.
חוק הסיעוד חוקק ב 1980, יצא לדרך רק ב 1988 כיוון שכבר אז היו חילוקי דיעות, בעיקר בין אנשי הביטוח הלאומי ואנשי המקצוע, בעיקר עובדים סוציאליים, שטענו כי ברגע שתינתן גימלה בכסף, הסיכויים שלגבי חלק ניכר מהזקנים לא ייעשה בהכרח שימוש בכספים לקבלת הסיוע הדרוש.
התוצאה היתה שעד עתה הגמלה ניתנה בע', אם כי בשנים האחרונות היה פרויקט נסיוני לאפשר גימלה בכסף, ורק מספר מצומצם השתמש בכך.
אני מברכת על השינוי המוצע בחוק הסיעוד, שמאפשר היום שש רמות גימלה במקום שלוש. לדעתי, ברמה הנמוכה, ואולי ברמות 1 ו – 2 אפשר לאפשר את הבחירה בין כסף ל-ע'.
אבל, ברמות הגבוהות יותר – ובמיוחד בשתי הרמות האחרונות – אנו מדברים על אוכלוסייה יחסית מבוגרת שזקוקה לשירותים.
במידה שתינתן גימלה בכסף, הזקן יהיה עליו להיות המעביד של נותן השירות, על כל המשתמע מכך, והאפשרות שיוכל לעשות זאת מאוד מצומצמת.גם מציאת העובד תהיה מסובכת.
לאוכלוסיה זו, ובעיקר אוכלוסיית ניצולי השואה בתוכם, מערכות תמיכה משפחתיות קטנות, אם בכלל קיימות, ולכן האפשרות שיוכלו להסתדר ולקבל סיוע מתאים נמוכה ביותר.
אריאלה לבנשטיין
חוק הסיעוד חוקק ב 1980, יצא לדרך רק ב 1988 כיוון שכבר אז היו חילוקי דיעות, בעיקר בין אנשי הביטוח הלאומי ואנשי המקצוע, בעיקר עובדים סוציאליים, שטענו כי ברגע שתינתן גימלה בכסף, הסיכויים שלגבי חלק ניכר מהזקנים לא ייעשה בהכרח שימוש בכספים לקבלת הסיוע הדרוש.
זו הסיבה היתה שעד עתה הגמלה ניתנה בע', אם כי בשנים האחרונות היה פרויקט נסיוני לאפשר גימלה בכסף, ורק מספר מצומצם השתמש בכך.
אני מברכת על השינוי המוצע בחוק הסיעוד, שמאפשר היום שש רמות גימלה במקום שלוש. לדעתי, ברמה הנמוכה, ואולי ברמות 1 ו – 2 אפשר לאפשר את הבחירה בין כסף ל-ע'.
אבל, ברמות הגבוהות יותר – ובמיוחד בשתי הרמות האחרונות – אנו מדברים על אוכלוסייה יחסית מבוגרת שזקוקה לשירותים.
במידה שתינתן גימלה בכסף, הזקן יהיה עליו להיות המעביד של נותן השירות, על כל המשתמע מכך, והאפשרות שיוכל לעשות זאת מאוד מצומצמת.גם מציאת העובד תהיה מסובכת.
לאוכלוסיה זו, ובעיקר אוכלוסיית ניצולי השואה בתוכם, מערכות תמיכה משפחתיות קטנות, אם בכלל קיימות, ולכן האפשרות שיוכלו להסתדר ולקבל סיוע מתאים נמוכה ביותר.
מעבודתי במרכז היום אני רואה כי החוק החדש יפגע במספר האנשים שזקוקים לשירות של מרכז יום,
כי העלויות יהיו יקרות מדי, הם לא יבואו ולא ייהנו ממה שמרכז יכול לתת להם.
תהיה פגיעה באיכות ותוחלת החיים שלהם.
פגיעה במרכזי היום
החוק החדש יפגע בנזקקים לשירות של מרכז יום,
כי העלויות יהיו יקרות מדי, התוצאה תהיה פגיעה באיכות ותוחלת החיים שלהם. (שירה פרנק, עופרה ברגר)
בעין. בשום פנים ואופן לא בכסף.
רק במקרים קיצוניים וניתן לבקר אותם אחרת יש חשש של ניצול הכסף.
אני עד למס מקרים כאלו בדמי כיס אשר נתנו לזקנים בבתי אבות והמשפחה ניצלו את זה (רוני עוזרי )
ברור שלא בכסף.
חמותי אומרת שמקבלת 91 אחוז סיעוד.
לא יכולה לחפש מטפלת אין לי איך להעסיק.
אני צריכה מטפלת שידאגו לי ולא יכולה להיות מעסיק. איך תהיה מעסיק?
זה אומר שהנטל נופל על המטפל העיקרי.
מקצועית השינוי הגדול הזה ירוקן את מרכזי היום. (עופרה ברגר)
בעין. כי בכסף יש סכנה שזה לא יגיע לזקן, והוא חשוף לניצול והזנחה. (טובה בנד-וינטרשטיין)
אחרת לא יודעים לאן מגיע הכסף ועד כמה יגיע לתועלת הקשיש (דנית שנהב)
אלון , רוט,בנד,עוזרי , ברגר
עושים שימוש בכסף כתוספת לדמי הקיום המצומצמים ממילא. כך יהיה גם עם הזקנים
– לנוכח קצבת הזקנה הכל כך קטנה. בנוסף, יש סכנה ממשית לניצול הכסף על ידי בני משפחה (שרה אלון)
אחרת לא יודעים לאן מגיע הכסף ועד כמה יגיע לתועלת הקשיש (גרי רוט)
אני עד למספר מקרים בו היה ניצול לרעה של דמי כיס אשר נתנו לזקנים בבתי אבות על ידי המשפחה(רוני עוזרי )
מה שעלול לחשוף לניצול והזנחה. (טובה בנד-וינטרשטיין)
חמותי שמקבלת 91 אחוז סיעוד , טוענת שהיא אינה לחפש מטפלת ולדאוג לכך הכרוך שלהפיכתה למעסיק .
(עופרה ברגר)
בכסף.
לתת לאנשים את הכבוד הבסיסי לעשות מה שהם רוצים.
חיים במדינה שמאשימים אותך שאתה רמאי.
שירה הנטמן
בכסף.
לתת לאנשים את הכבוד הבסיסי לעשות מה שהם רוצים.
חיים במדינה שמאשימים אותך שאתה רמאי.
בבחירה של האדם עצמו.
למה צריך לקחת את חופש הבחירה מהאדם?
אביבה קפלן
בבחירה של האדם עצמו.
למה צריך לקחת את חופש הבחירה מהאדם?